סנהדרין דף כא עמוד א

פרק שני

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

אביי וַיִּמְשְׁחוּ לַה' לְנָגִיד וּלְצָדוֹק מקיש נגיד מלך לצדוק דמחצה לו ומחצה לאחיו

רבי וצדוק עצמו וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו -מחצה לאהרן ומחצה לבניו.

ת''ק: לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים - אלא שמנה עשרה.

ר''י: מרבה הוא לו, ובלבד שלא יהו מסירות את לבו.

ר''ש: אפילו אחת ומסירה את לבו - לא ישאנה,

א''כ למה נאמר לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים - דאפילו כאביגיל.

משמע דר''י: דרש טעמא דקרא, ור"ש לא דרש.

וקשה דתניא לר''י לֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה, בין עניה בין עשירה אין ממשכנין אותה,

ר''ש: עשירה - ממשכנין אותה, ענייה - אין ממשכנין אותה, דמתוך שאתה ממשכנה אתה חייב להחזיר לה, ואתה משיאה שם רע בשכנותיה.

וקשה: שמשמע דר''י לא דרש טעמא דקרא, ור"ש דרש

-ודחי' דלר''י לא דרש טעמא דקרא,

ושאני הכא דמפרש הטעם: לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים - משום דלֹא יָסוּר לְבָבוֹ.

-ור''ש בעלמא דרשי טעמא, וכאן ידעי' כבר דמשום לא יסור, ואשמעי'

לֹא יָסוּר? - דאפי' אחת ומסירה את לבו הרי זו לא ישאנה.

לֹא יַרְבֶּה - דאפילו כאביגיל.

ג. שמונה עשרה

דויולדו לדוד בנים בחברון ויהי בכורו אמנון לאחינעם היזרעאלית ומשנהו כלאב לאביגיל אשת נבל הכרמלי והשלישי אבשלום בן מעכה והרביעי אדניה בן חגית והחמישי שפטיה בן אביטל והששי יתרעם לעגלה אשת דוד אלה ילדו לדוד בחברון. וא''ל נביא: אִם מְעָט וְאֹסִפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה. כהנה - שש, וכהנה - שש. הוו י''ח

מתקיף רבינא אימא כהנה – כ''ב וכהנה כ''ד! -תנ''ה: לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים - יותר מכ''ד.

למ''ד וי"ו – מ''ח הוו! וכן תניא: שלא ירבה יותר ממח'.

ותנא דידן מקיש כהנה בתרא לכהנה קמא - שש

- אמר רב: עֶגְלָה זו מיכל, נקראה כן שחביבה עליו כעגלה, וכן חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי

ר''ח: ואף לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ! – אבל ביום מותה - היה לה.

מכדי, בנים מנאם בחברון, ומעשה דמיכל -היה בירושלים, דוַיְהִי אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה בָּא עַד עִיר דָּוִיד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִיד מכרכר ומפזז וגו' ואר''י: קיבלה מיכל עונשה.

אלא אימא: עד אותו מעשה - היה לה, מכאן ואילך - לא היה לה, והכתיב: וַיִּקַּח דָּוִד עוֹד פִּלַגְשִׁים וְנָשִׁים מִירוּשָׁלִַם להשלים לי''ח.

רב: נָשִׁים בכתובה ובקידושין פִּילַגְשִׁים בלא כתובה ובלא קידושין.

רב: ארבע מאות ילדים היו לו לדוד, וכולן בני יפת תואר, ומגדלי בלוריות, ויושבין בקרונות של זהב, ומהלכין בראשי גייסות, והם היו בעלי אגרופין של בית דוד.

ר''י מרב: תמר בת יפת תואר היתה, דוְעַתָּה דַּבֶּר נָא אֶל+ הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ. ואי בת נישואין היא וכי אחותו מותרת?! ש''מ

ר''י מרב וְיוֹנָדָב אִישׁ חָכָם מְאֹד - איש חכם לרשעה.

ר''י מרב ותקח המשרת ותצק לפניו- שעשתה לו מיני טיגון.

כרי''צ: וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד נימא קשרה לו, ועשאתו כרות שפכה.

ואף שדרש רבא וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם בְּיָפְיֵךְ שאין לבנות ישראל שער בית השחי וערוה?

שאני תמר, דבת יפת תואר היתה.

מריב''ק וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל רֹאשָׁהּ וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה - גדר גדול גדרה תמר באותה שעה. אמרו: לבנות מלכים כך ק''ו לבנות הדיוטות, אם לצנועות כך ק''ו לפרוצות

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום