סנהדרין דף כד עמוד א
פרק שלישי
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
רבין מרי''ו: רישא בעדים פסולין ודיינין כשרין. מגו דפסלי עדים פסלי דייני
סיפא בדיינין פסולין ועדים כשרין, מיגו דפסלי דיינין פסלי עדים.
מתקיף רבא: בשלמא מיגו דפסלי עדים פסלי דייני עדיין יש ב''ד אחר.
אלא אבל מיגו דפסלי דייני פסלי עדים? הא אין עוד עדים
ואם מיירי כשיש, אבל כשאין לא יפסלו? א''כ היינו רב דימי !-
אלא שחלקו אי אמרי' מיגו או לא
גופא; אר''ל: פה קדוש יאמר דבר זה? תני עדו.
והך דעולא: הרואה את ר''ל בביהמ''ד כאילו עוקר הרים וטוחנן זה בזה!
רבינא:והלא: הרואה ר''מ בביהמ''ד כאילו עוקר הרי הרים וטוחנן זה בזה!
ה''ק: בא וראה כמה מחבבין זה את זה.
כאותו מעשה שאמר רבי: אסור להטמין את הצונן. אמר לפניו ריב''י: אבא התיר להטמין את הצונן. אמר להם רבי: כבר הורה זקן. [והתיר]
אר''פ: בא וראה כמה מחבבין זה את זה!- דאילו רבי יוסי קיים היה כפוף ויושב לפני רבי, שהרי רבי ישמעאל ברבי יוסי ממלא מקום אבותיו היה - והיה כפוף ויושב לפני רבי, ואעפ''כ אמר 'כבר הורה זקן'.
תלמידי חכמים שבבבל ותלמידי חכמים שבארץ ישראל
אמר רבי אושעיא: וָאֶקַּח לִי שְׁנֵי מַקְלוֹת לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹבְלִים
נֹעַם - אלו ת''ח שבארץ ישראל, שמנעימין זה לזה בהלכה.
חֹבְלִים - אלו ת''ח שבבבל, שמחבלים זה לזה בהלכה.
רי''צ וַיֹּאמֶר אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים וגו' וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ.
יִצְהָר -אלו ת''ח שבארץ ישראל, שנוחין זה לזה בהלכה כשמן זית,
וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ - אלו ת''ח שבבבל שמרורין זה לזה בהלכה כזית.
רי''ו מרשב''י אָנָה הֵמָּה מוֹלִכוֹת אֶת הָאֵיפָה וַיֹּאמֶר אֵלַי לִבְנוֹת לָה בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר.
איפה- זו חנופה וגסות הרוח שירדו לבבל.
ואף שעשרה קבין גסות ירדו לעולם, תשעה נטלה עילם ואחת כל העולם כולו! – ירדה לבבל, ואישתרבבה לעילם .
כן מדוייק לִבְנוֹת לָה בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר – ש''מ שרק לאחת ירדה .
סימן לגסות הרוח עניות,
עניות שירדה לבבל- היינו עניות ממון. [ועניות דעילם עניות בתורה]
רי''ו אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ זו עילם שזכתה ללמוד ולא ללמד.
בבל בלולה במקרא, במשנה, בתלמוד.
רי''ר בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם - זה תלמודה של בבל.
אמר לו: נאמן עלי אבא, \ אביך \ שלשה רועי בקר,
לר''מ: יכול לחזור בו, וחכ''א: אינו יכול לחזור בו.
היה חייב לחבירו שבועה, ואמר לו: דור לי בחיי ראשך
לר''מ: יכול לחזור בו, וחכ''א: אין יכול לחזור בו.
ר''ד: נאמן עלי אבא - כגון שקיבל עליו שיהיה דיין אחד.
אמר מחול לך או אתן לך האם יכול לחזור בו
ר''י משמואל: מחלוקת במחול לך, אבל באתן לך לכו''ע יכול לחזור בו.
לרי''ו מחלוקת באתן לך.
איבעיא לרי''ו: אבל במחול לך לכו''ע אין יכול לחזור בו, או בשניהם מחלוקת
אין להוכיח מרבא שאמר שבמחול לך לכו''ע אין יכול לחזור בו
- דאפשר טעם עצמו אמר ולא בדעת רי''ו.
והך היה חייב לחבירו שבועה ואמר לו: דור לי בחיי ראשך
לר''מ: יכול לחזור בו, וחכ''א: אין יכול לחזור בו,
ולכאו' מיירי בנשבעין ולא משלמין דהוה כמחול לך ונחלקו ודלא כרבא.
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום