סנהדרין דף כז עמוד ב

פרק שלישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

א''ל: וכי דעתך כר''מ והא הלכה כרבי יוסי דהוזם בדיני ממונות כשר לדיני נפשות! וע''ז ר''פ ה''מ דלא סתם התנא אבל כאן סתם כר''מ

לאו מדתנן: כל הראוי לדון דיני נפשות ראוי לדון דיני ממונות.

ולאו ר' יוסי דהא עד זומם כשר לנפשות ופסול לממונות ובהכרח ר''מ

- דשם מיירי בפסולי יוחסין ומוכח מסיפא דתני: יש ראוי לדון דיני ממונות ולא נפשות, שהוזם בדיני נפשות, ואיך ראוי לדון דיני ממונות? הא לכו''ע פסול הוא! אלא מדובר בפסול יוחסין.

אלא מדתנן זה הכלל כל עדות שאין האשה כשירה לה אף הן אין כשירין לה.

ולאו רבי יוסי שהרי עדות נפשות, אין האשה כשרה לה, והן כשרין לה.

ובהכרח דסתם התנא כרבי מאיר היא.

קם בר חמא נשק רגליו, וקיבל עליו מס של כל השנה.

ואלו הן הקרובין:

אחיו, ואחי אביו, ואחי אמו, ובעל אחותו, ובעל אחות אביו, ובעל אחות אמו, ובעל אמו, וחמיו, וגיסו. הן ובניהן וחתניהן, וחורגו לבדו.

אמר רבי יוסי: זו משנת רבי עקיבא. אבל משנה ראשונה: דודו, ובן דודו, וכל הראוי ליורשו, וכל הקרוב לו באותה שעה.

היה קרוב ונתרחק - הרי זה כשר.

ר''י אומר: אפילו מתה בתו ויש לו בנים ממנה - הרי זה קרוב.

האוהב והשונא. אוהב - זה שושבינו,

שונא - כל שלא דבר עמו שלשה ימים באיבה.

אמרו לו: לא נחשדו ישראל על כך.

מנין

דתנו רבנן: לא יומתו אבות על בנים הרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו.

אלא לא יומתו - בעדות בנים, ובנים לא יומתו - בעדות אבות.

והך דפוקד עון אבות על בנים! כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן.

כדתניא: וְאַף בַּעֲוֹנֹת אֲבֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם.

דהרי איש בחטאו יומתו - הרי כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן.

והך וכשלו איש באחיו - איש בעון אחיו, - מלמד שכולן ערבים זה בזה!

-שם: שהיה בידם למחות ולא מיחו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום