סנהדרין דף ל עמוד א

פרק שלישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

אודיתא שהיה כתוב בה, זכרון דברים ושאר לשונות ב''ד,

ולא היה כתוב בה במושב ג' ישבנו והא' אינו שהם רק שנים

סבר רבינא היינו דריש לקיש. שמסתמא נעשה כדין.

רנב''א מרבא כל כה''ג חיישינן לבית דין טועין. שנפסקה הלכה כר''א דאין דינהם דין

רנב''י אי כתב בה ב''ד דרב אשי וכך הורה לנו - אין צריך יותר

דאל''ה שמא זה ב''ד חצוף

ת''ר: א''ל אחד: אני ראיתי אביכם שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל,

ואמר: של פלוני הן, של מעשר שני הן,

בבית - לא אמר כלום, בשדה - דבריו קיימין,

כללו של דבר: כל שבידו ליטלן - דבריו קיימין, אין בידו ליטלן -לא אמר כלום.

ראו את אביהן שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל, ואמר של פלוני הן, של מעשר שני הן,

אם כמוסר - דבריו קיימין, אם כמערים - לא אמר כלום.

היה מצטער על מעות שהניח לו אביו,

ובא בעל החלום וא'ל: כך וכך הן, במקום פלוני הן, של מעשר שני הן

זה היה מעשה, ואמרו: דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.

ב. שנים אומרים זכאי כו'.

איך כותבים כשיש רוב

רי'ו: זכאי. ר''ל: זה וזה מזכין, וזה מחייב. ר''א: מדבריהן נזדכה פלוני

נפק''מ משום לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ. לרי''ו: זכאי משום לֹא תֵלֵךְ רָכִיל,

לר''ל: נראה כשקר. ר''א: חשש לשניהם. לכך כותבים: מדבריהם נזדכה.

ואין הנפק''מ שאם טעו - דלכו''ע הדיין המזכה פטור משלם, ואין הנפק''מ שיצטרכו לשלם את חלקו - דאכתי יאמרו אילולי ישבת עמנו לא היה הדין עולה.

ג. גמרו את הדבר היו מכניסין כו'.

את מי מכניסים הא הבע''ד נמצאים שם

א. את העדים ודלא כר''נ

דתניא: לעולם אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהן כאחד.

ריב'ק: אף בזא''ז ואין עדותן מתקיימת בב''ד עד שיעידו שניהן כאחד,

רבי נתן שומעין דבריו של זה היום, וכשיבא חבירו למחר שומעין את דבריו.

ב. לעולם לבעלי דינין, וכר''נ דכך היה מנהגן של נקיי הדעת שבירושלים: מכניסין לבעלי דינין ושומעין דבריהן, ומכניסין את העדים ושומעין דבריהם, ומוציאין אותן לחוץ ונושאין ונותנין בדבר.

והך: גמרו את הדבר מכניסין את העדים!- - ההיא דלא כרבי נתן.

אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד. ריב''ק אפי' בזא''ז

א. חלקו בסברא על מנה שמעיד זה אין זה מעיד, או על מנה בעלמא שניהם מעידים

ב. חלקו בקרא: עד הרי שנים, עד שיפרט הכתוב אֶחָ+ד -דבעי' שיראו שניהם כאחד

ואידך: וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע - מכל מקום.

ג. ואין עדותן מתקיימת בב"ד עד שיעידו שניהן כאחד.

רבי נתן שומעין דבריו של זה היום וכשיבא חבירו למחר שומעין דבריו.

חלקו בסברא: אי עד אחד, שבא לשבועה ולא לממון

ואידך גם כשמגיעים זה לא בפה אחד, אלא בצירוף ה''נ לצרפם

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום