סנהדרין דף כח עמוד ב
פרק שלישי
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
מהו שיעיד באשת חורגו?
בסורא: בעל כאשתו. בפומבדיתא: אשה כבעלה.
מר''נ מניין שהאשה כבעלה – 'עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה אֶל אִשְׁתּוֹ לֹא תִקְרָב דֹּדָתְךָ הִיא אף דאשת דודו היא!- מכלל דאשה כבעלה.
א. ובעל אמו הוא ובנו וחתנו.
בנו הא היינו אחיו?
א. רי''ר היינו אחי האח.
רב חסדא הכשר באחי האח. שלא סבר לדרי''ר ותנא אחיו מן האב ותנא מן האם
רב חסדא: אבי חתן ואבי כלה מעידין זה על זה, שהם כמגופה שלא דומה לחבית.
מעיד אדם לאשתו ארוסה.
רבינא: להוציא, ולא להכניס, ולא היא דאף להוציא אינו נאמן.
כדעולא: ארוסה לא אונן ולא מטמא לה מתה אינו יורשה, מת גובה כתובתה
ודחי' הדימוי דלענין טומאה וירושה ב'שארו' תלה הכתוב ואכתי אי''ז קורבה
אבל בעדות משום קירוב דעת הוא, והא קרובה דעתה אליו.
ב. חורגו לבדו.
ת''ר: חורגו לבדו. רבי יוסי: גיסו. ותניא אידך: גיסו לבדו, ר''י: חורגו.
א. ה''ק: חורגו, וה''ה לגיסו. ואהך אר' יוסי: גיסו לבדו, וה''ה לחורגו.
אלא מתניתין דתני גיסו, הוא ובנו וחתנו, מני? לא רבי יהודה ולא רבי יוסי!
ב. ואלא ה''ק: חורגו לבדו, אבל גיסו - הוא ובנו וחתנו.
ובא ר' יוסי לומר: גיסו לבדו, אבל חורגו - הוא ובנו וחתנו.
ואלא הא דר''ח: שמונה אבות שהן עשרים וארבעה, לא כרבי יוסי ולא כר''י!
אלא ה''ק חורגו לבדו, אבל גיסו - הוא ובנו וחתנו.
ואהך אר' יוסי: גיסו, וכ''ש חורגו. ומתני' ר''י, וברייתא ר' יוסי
ר''י משמואל: הלכה כרבי יוסי.
מתנה שהיו חתומים עליה ב' גיסים
סבר רב יוסף להכשירה. דהרי שמואל פסק: הלכה כרבי יוסי.
א''ל אביי: ממאי דכרבי יוסי דמתני שהכשיר, אולי כר' יוסי דברייתא שפסל
- השיבו שלהדיא אמר כגון אני ופנחס [שהיו אחי וגיסי ולא גיסי דעלמא]
- ושמא כגון אני ופנחס - משום דגיסו קאמר!
א''ל: לך קנה בעדי מסירה כרבי אלעזר.
שאלו אביי הא מודה ר''א במזויף מתוכו שפסול
-אמר לו לך, שתלמידי אינו מניח לי ליתן לך.
רבי יהודה אומר כו'.
מרב הלכה כרבי יהודה. ר''נ ומרי''ו אין הלכה כרבי יהודה.
דרש ריה''ג וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם,
וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל שופט שלא היה בימיו?
אלא, זה שהיה קרוב ונתרחק.
רבב''ח מרי''ו: הלכה כרבי יוסי הגלילי.
בני חמוה דמ"ע קרובים ונתרחקו, באו לפניו לדין. ופסל עצמו
א''ל אם מצד דס''ל דהלכה כר''י, נביא איגרת מא''י דאין הלכה כר'י,
א''ל: וכי בקב שעוה אני דבוק בכם? איני רוצה משום דלא תצייתו לדין!
בני חמוה דמ"ע קרובים ונתרחקו, באו לפניו לדין. ופסל עצמו
א''ל אם מצד דס''ל דהלכה כר''י, נביא איגרת מא''י דאין הלכה כר'י,
א''ל: וכי בקב שעוה אני דבוק בכם? איני רוצה משום דלא תצייתו ללי!
א. אוהב זה שושבינו וכו'.
מרב מרב: כל שבעת ימי המשתה. מרבא: אפילו מיום ראשון ואילך.
ב. השונא כל שלא דבר כו'.
ת''ר: והוא לא אויב לו - יעידנו. ולא מבקש רעתו - ידיננו.
שונא סברא דמקרבא דעתו. [לא גרע מאוהב דמרחקא דעתיה]
- ורבנן: לֹא אוֹיֵב לוֹ וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ - חד לדיין, אידך לכדרב''י: מכאן לשני ת''ח ששונאין זה את זה שאין יושבין בדין כאחד.
כיצד בודקים את העדים?
היו מכניסין אותן לחדר, ומאיימין עליהן. ומוציאין את כל האדם לחוץ, ומשיירין את הגדול שבהן, ואומרים לו: אמור היאך אתה יודע שזה חייב לזה.
אם אמר, הוא אמר לי שאני חייב לו, איש פלוני אמר לי שהוא חייב לו - לא אמר כלום, עד שיאמר בפנינו הודה לו שהוא חייב לו מאתים זוז. ואח''כ מכניסין את השני, ובודקין אותו.אם נמצאו דבריהן מכוונין - נושאין ונותנין בדבר.
שנים אומרים זכאי ואחד אומר חייב - זכאי.
שנים אומרים חייב ואחד אומר זכאי - חייב.
אחד אומר חייב, ואחד אומר זכאי, אפילו שנים מזכין או שנים מחייבין ואחד אומר איני יודע - יוסיפו הדיינין.
גמרו את הדבר, היו מכניסין אותן.
הגדול שבדיינין אומר: איש פלוני אתה זכאי, איש פלוני אתה חייב.
ומניין לכשיצא לא יאמר אני מזכה וחביריי מחייבים אבל מה אעשה שחביריי רבו עלי - על זה נאמר לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ ואומר הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד.
ומאיימין עליהם [ג]
א. ר''י: כך אמרי: נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר.
ב. א''ל רבא: יכולים לומר שבע שנים רעב ועל בית אומן לא בא שאי"ז נוגע אליהם
אלא כך אומרים: מֵפִיץ וְחֶרֶב וְחֵץ שָׁנוּן אִישׁ עֹנֶה בְרֵעֵהוּ עֵד שָׁקֶר.
ג. א'ל ר''א יכולים לומר שבע שנים רעב ואדם לא מת קודם זמנו.
אלא כך אומרים: עדי שקר זולים בעיקר עבור השוכרים אותם וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל נֶגְדּוֹ וִיעִדֻהוּ לֵאמֹר בֵּרַכְתָּ אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ.
ה. עד שיאמרו בפנינו הודה לו שהוא חייב לו מאתים זוז.
צריך שיאמר אתם עדיי.
וכן מרי''ו: מנה לי בידך א''ל: הן. למחר אמר: תנהו לי! אמר: משטה אני בך פטור.
וכן תנ''ה אפילו הכמין לו עדים אחורי גדר, וא"ל מנה לי בידך, א''ל: הן.
רצונך שתודה בפני שנים? אמר לו: מתיירא אני שתכפיני לדין.
למחר אמר לו: תניהו לי! אמר לו: משטה אני בך – פטור!
אם לא טען אין טוענין לו. ובדיני נפשות, אף דלא טען טוענין לו.
ואין טוענין למסית.[ב]
רחב''ח: מפרקיה ד''א: שאני מסית, דלֹא תַ+חְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו.
מרבי יונתן: אין טוענין למסית מנחש הקדמוני, דהרבה טענות היה לו לנחש לטעון ולא טען, ומפני מה לא טען לו הקב''ה לפי שלא טען הוא.
יכל לומר: דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעין? דברי הרב שומעין.
כל המוסיף גורע [ג]
א. חזקיה דאָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ.
ב. ר''מ מאַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ ג. רב אשי: עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת.
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום