סנהדרין דף כא עמוד ב
פרק שני
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
ר''י מרב: באותה שעה גזרו על הייחוד דפנוייה, ולא על עצם ייחוד דדאורייתא הוא
כרשב''יה: רמז לייחוד מן התורה - כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ, וכי בן אב אינו מסית?
בן מתייחד עם אמו, ואין אחר מתייחד עם כל עריות שבתורה.
ר''י מרב וַאֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר אֲנִי אֶמְלֹךְ
- מלמד שביקש להולמו, ולא הולמתו.
ר''י מרב וַיַּעַשׂ לוֹ רֶכֶב וּפָרָשִׁים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו:
כולן נטולי טחול, וחקוקי כפות רגלים היו.
לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים אלא כדי מרכבתו.
וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד - אלא כדי ליתן אספניא.
וכותב לו ספר תורה לשמו, יוצא למלחמה - מוציאה עמה, נכנס -מכניסה עמו, יושב בדין - היא עמו, מיסב - היא כנגדו,
שנאמר וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו.
תנו רבנן: לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים אבל מרבה כדי רכבו ופרשיו.
לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס - אף סוס אחד והוא בטל -בלֹא יַרְבֶּה.
סּוּסִים - לעבור בל''ת על כל סוס וסוס.
לו שלכדי רכבו ופרשיו מותר אפי' להרבות
ג. וכסף וזהב לא ירבה לו אלא כדי ליתן אספניא.
תנו רבנן: וכסף וזהב לא ירבה לו לו אינו מרבה, אבל מרבה כדי ליתן אספניא.
לו שיכול ליתן לאספניא אפי' בהרווחה
לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים - למעט הדיוטות.
רמי ר''י: וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻרְוֹת סוּסִים לְמֶרְכָּבוֹ
וכתיב וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבַּעַת אֲלָפִים אֻרְיוֹת סוּסִים וּמַרְכָּבוֹת
הא כיצד? אם ארבעים אלף איצטבלאות היו - כל אחד ואחד היו בו ארבעת אלפים ארוות סוסים, ואם ארבעת אלפים איצטבלאות היו - כל אחד היו בו ארבעים אלף ארוות סוסים.
א. רמי רי''צ: אֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה וכתיב וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים!
ותירץ- כאן קודם וכאן אחר שנשא שלמה את בת פרעה,
ב. רי''צ: בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים, והעלה שירטון, ועליו נבנה כרך גדול שברומי.
ג. רי''צ: מפני מה לא נתגלו טעמי תורה
- שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן נכשל בהן גדול העולם.
כתיב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים, אמר שלמה: אני ארבה ולא אסור,
וכתיב וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ.
וכתיב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים, ואמר שלמה: אני ארבה ולא אשיב
וכתיב וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרַיִם בְּשֵׁשׁ מאות כסף וגו'.
ה. וכותב ספר תורה לשמו.
תנא: ובלבד שלא יתנאה בשל אבותיו.
רבה אע''פ שהניחו לאדם אבותיו ספר תורה מצוה לכתוב משלו, דוְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה,
איתיביה אביי: וכותב לו ס''ת לשמו, שלא יתנאה בשל אחרים. משמע דהדיוט לא
-ודחי' דקמ''ל לשתי תורות.
וכדתניא וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה וגו' כותב לשמו שתי תורות, אחת שהיא יוצאה ונכנסת עמו, ואחת שמונחת לו בבית גנזיו.
אותה שיוצאה ונכנסת עמו (עושה אותה כמין קמיע, ותולה בזרועו, שנאמר שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט), אינו נכנס בה לא לבית המרחץ ולא לבית הכסא, שנא' וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ - מקום הראוי לקראת בו.
אם נשתנה כתב שניתנה בו תורה ג' דעות
דעה ראשונה: מ''ז בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש,
חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי.
ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש,
והניחו להדיוטות- כותאי, כתב עברית ולשון ארמי ליבונאה
תניא רבי יוסי:, ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל, אילמלא קדמו משה.
במשה אומר וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים עלייה בתורה
בעזרא הוא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל, - עליה בתורה
במשה וְאֹתִי צִוָּה ה' בָּעֵת הַהִיא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים,
בעזרא כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ וגו' וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט.
ואף שלא ניתנה תורה על ידו - נשתנה על ידו הכתב,
א.שנאמר וּכְתָב הַנִּשְׁתְּוָן כתוב ארמית ומתרגם ארמית
ב. וכתיב לא כהלין כתבא למקרא ופשרא להודעה למלכא,
ג. וכתיב וכתב את משנה התורה הזאת - כתב הראוי להשתנות.
למה נקרא אשורית - שעלה עמהם מאשור.
דעה שניה: רבי: בתחלה בכתב זה ניתנה תורה לישראל,
כיון שחטאו נהפך להן לרועץ, כיון שחזרו בהן החזירו להם,
שנאמר שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה גַּם הַיּוֹם מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ.
למה נקרא שמה אשורית - שמאושרת בכתב.
דעה שלישית ראה"מ. כתב זה לא נשתנה כל עיקר,
א. וָוֵי הָעַמֻּדִים; מה עמודים לא נשתנו - אף ווים לא נשתנו.
ב. וְאֶל הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם, -לא נשתנה.
ג. מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת - לשתי תורות,
אחת שיוצאה ונכנסת עמו שעושה אותה כמין קמיע, ותולה בזרועו, שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד. ואחת שמונחת לו בבית גנזיו.
ואידך, שויתי המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו,
לר''ש שהכתב לא נשתנה, מאי לָא כָהֲלִין כְּתָבָא לְמִקְרֵא אצל בלשצר
א. רב בגימטריא כתב: יטת יטת אידך פוגחמט.
ופירש לו - מנא - מנא אלהא מלכותך והשלמה.
תקל - תקלתא במאזניא ונמצאת חסיר.
פרס - פריסת מלכותך ותינתן למדי ופרס.
ב. שמואל: ממתוס ננקפי אאלרן, ורי''ו ג. אנם אנם לקת ניסרפו.
ד. ר''א: נמא נמא קתל פורסין.
אין רוכבין על סוסו, ואין יושבין על כסאו, ואין משתמשין בשרביטו,
ואין רואין אותו כשמסתפר, ולא כשערום, ולא כשהוא בבית המרחץ,
שנאמר שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ - שתהא אימתו עליך.
אבישג
מותרת לשלמה - דמלך היה, ומשתמש בשרביטו של מלך.
ואסורה לאדניה - דהדיוט הוא.
מעשה דדוד – כמה קשין גירושין [י''ב דרשות]
והמלך דוד זקן בא בימים וגו' ויאמרו לו עבדיו יבקשו וגו' ויבקשו נערה יפה וגו' וכתיב והנערה יפה עד מאד ותהי למלך סכנת ותשרתהו, וביקשה לינשא לו וא''ל אסורה את לי [דעד י''ח]. אמרה לו: כמאמר הגנב שאין לו היכן ליטול אומר שנפשו מבקשת שלום
א''ל קראו לי לבת שבע וכתיב וַתָּבֹא בַת שֶׁבַע אֶל הַמֶּלֶךְ הַחַדְרָה.
מרב: באותה שעה קינחה בת שבע בשלש עשרה מפות. [יג תיבות]
בא וראה כמה קשין גירושין,
א. רשב''א: שהרי דוד המלך התירו לו לייחד, ולא התירו לו לגרש.
ב. ר''א: כל המגרש אשתו ראשונה - אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבַּח ה' וגו' וכתיב עַל כִּי ה' הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ.
ג. רי''ו:ר''א: אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ.
אין אשתו של אדם מתה אא''כ מבקשין ממנו ממון ואין לו,
ד. רי''ו: כל אדם שמתה אשתו ראשונה, כאילו חרב בית המקדש בימיו, בן אדם הנני לקח ממך את מחמד עיניך במגפה לא תספד ולא תבכה ולא תבוא דמעתך וכתיב ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב וכתיב הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם.
כל אדם שמתה אשתו בימיו
ה. ר' אלכ' עולם חשך בעדו, -דאור חשך באהלו ונרו עליו ידעך.
ו. ריב''ח: פסיעותיו מתקצרות, -יֵצְרוּ צַעֲדֵי אוֹנוֹ.
ז. רבי אבהו עצתו נופלת, -וְתַשְׁלִיכֵהוּ עֲצָתוֹ.
ח. רי''ו: קשה לזווגם כקריעת ים סוף,
אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת
והך דרב: ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת: בת פלוני לפלוני!
-לא קשיא: הא - בזווג ראשון[דמ' יום קודם] הא - בזווג שני.
ט. רשב''נ: לכל יש תמורה, חוץ מאשת נעורים, וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס.
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום