סנהדרין דף ג עמוד ב

פרק ראשון

ת''ר: רי''א: 'וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים' - אחד,

עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם - שנים, אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים - שלשה,

רבי יונתן ראשון תחילה נאמר, - ואין דורשין תחילות, שנדרש לגוף הדין

אלא: עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם - אחד, אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים - שנים, ואין בית דין שקול - מוסיפין עליהן עוד אחד, הרי כאן שלשה.

לא שחלקו אם דורשין תחילות-, דלכו"ע אין דורשין תחילות.

לרבי יאשיה: א''כ נאמר ונקרב אל 'השופט', וכתוב אֶל הָאֱלֹהִים -ש''מ למנין.

ורבי יונתן: לשון דעלמא הזכיר אנשים אומרים: מי שיש לו דין יגש 'לדיין'

ורבי יאשיה למד שב''ד צריך להיות נוטה [אי זוגי שיוכרע, וא''כ סגי במקור לשנים]

כר''א בריה''ג אחרי רבים 'להטת', התורה אמרה: עשה לך ב''ד נוטה!

לא שסבר כר''י דתנן: סנהדרי גדולה היתה של שבעים ואחד, ולר''י של שבעים!

שהרי לר''י: רק בסנהדרין גדולה דכתיבי קראי, אבל לא בשאר ב''ד,

כדתנן: סמיכת זקנים ועריפת עגלה לר''ש- בשלשה, לר''י: בחמשה.

וטעמו: וְסָמְכוּ - שנים, זִקְנֵי שנים, ואין ב''ד שקול - הרי חמשה!

- אלא דרי''א חלק על ר''י וסבר: שאפי' בשאר בי''ד – יכול להיות שקול!

אלא לרי''א המקור לכך שבדיני ממונות צריך שלושה – ק''ו מדיני נפשות.

ת''ר: דיני ממונות בשלשה, רבי: בחמשה, כדי שיגמר הדין בשלשה.

לכאו' משמע שלרבי: 'השלושה' שנאמרו היינו על גמר הדין!

והקשה ר''א מעתה תהא סנהדרי גדולה צריכה מאה וארבעים ואחד, כדי שיגמר הדין בע''א? וסנה' קטנה מ''ה, שיגמר הדין בכ''ג!??

- וברור: אספה לי שבעים איש, - משעת אסיפה שבעים.

ושפטו העדה והצילו העדה - משעת שפיטת העדה.

וה''נ ונקרב בעל הבית אל האלהים - משעת קריבה שלשה.

- אלא טעם דרבי: אשר ירשיען אלהים - שנים, ומה אלהים למטה- שנים אף אלהים שנא' למעלה- שנים, והיות ובעי' ב''ד מוכרע הרי חמש.

וטעם רבנן ירשיען כתיב. ללא ו' - בכתיב חסר ואין לדרוש לשנים אלא לאחד.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום