סנהדרין דף עח עמוד א

פרק תשיעי

בזה אחר זה ת''ק: פטורין. ריב''ב האחרון חייב, שקירב את מיתתו.

רי"ו: דדרשו: 'כל נפש אדם'. לרבנן: עד דיש כל נפש. ולריב"ב: כל שהוא נפש.

רבא: ה. בהורג את הטריפה הכל מודים שהוא פטור.

בגוסס בידי שמים הכל מודים שהוא חייב.

בגוסס בידי אדם. חלקו

מאן דמדמי לטריפה ולא לגוסס בידי שמים דלא נעשה בו מעשה,

ומאן דמדמי לגוסס בידי שמים ולא לטריפה דמחתכי סימנים,

תני קמיה דר''ש 'ואיש כי יכה כל נפש אדם- להביא המכה את חבירו ויש בו כדי להמית, ובא אחר והמיתו שהוא חייב, וסתמא כריב''ב.

רבא: ו. ההורג את הטריפה - פטור.

וטריפה שהרג, בפני בית דין - חייב, 'ובערת הרע מקרבך.

שלא בפני בית דין פטור – דעדות שאי אתה יכול להזימה, לאו שמה עדות.

רבא: ז. רובע את הטריפה - חייב. [ול'ד למשמש מת דהא יש לו הנאה]

טריפה שרבע, בפני בית דין - חייב, ד'ובערת הרע מקרבך'.

שלא בפני ב''ד פטור – דהו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה.

רבא: ח. העידו בטריפה והוזמו - אין נהרגין, עדי טריפה שהוזמו - נהרגין.

רב אשי אפילו עדי טריפה שהוזמו אין נהרגין, לפי שאינן בזוממי זוממין.

רבא: ט. שור טריפה שהרג - חייב, ושור של אדם טריפה שהרג - פטור.

רק קודם שנקרא בו וגם בעליו יומת - קרינן בו 'השור יסקל',

רב אשי אף שור טריפה שהרג פטור כיון דאילו בעלים טריפה הוו פטירי,

ראב"י: לר''י ארס נחש בין שיניו עומד, לפיכך: מכיש בסייף, ונחש פטור.

לחכמים ארס נחש מעצמו מקיא, לפיכך: נחש בסקילה, והמכיש - פטור.

המכה את חבירו באבן או באגרוף, ואמדוהו למיתה והיקל ממה שהיה ואח''כ הכביד ומת

ת'ק חייב. רבי נחמיה: פטור, שרגליים לדבר.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום