שבועות דף ג עמוד ב

-פרק ראשון

וקשה לפטור הא תני דומיא דמראות נגעים, מה שם הכל לחיוב אף כאן

אלא לעולם כרי''ש ורי''ש אלשעבר אמנם לא מחייב קרבן, אבל מלקות מחייב

וכדרבא: דבפירוש ריבתה תורה שבועת שקר דומיא דשבועת שוא-דלשעבר

אכלתי ולא אכלתי - כדרבא,

שלא אוכל ואכל - לאו שיש בו מעשה הוא,

אוכל ולא אכל אפי' דלאו שאין בו מעשה ס"ל כרי"ש שלוקין עליו

ואתמר: שבועה שאוכל ככר זו היום, ועבר היום ולא אכלה

רי"ו: אינו לוקה, משום דהוה לאו שאין בו מעשה, ואין לוקין עליו.

ור"ל: אינו לוקה, התראת ספק היא ולאו שמה התראה.

רבי יוחנן אמר כמו 'סתם משנה' אחרת. (וכדלהלן)

לאו הך סתמא דאבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו לוקה את הארבעים.

שובר בטמא, ד'ועצם לא תשברו בו' - בכשר ולא בפסול,

מותיר בטהור משום דהוי לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו.

- דאפשר דלאו רבי יעקב היא דאין לוקין עליו אלא ר' יעקב ומשום דבא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה, הא אם לא כן – לוקה,

דתניא: לר"י: 'לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו' - בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו,

רבי יעקב: לא מן השם הוא, אלא שהוא לאו שאין בו מעשה, ואין לוקין עליו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת שבועות · הדף היומי היום