שבועות דף ה עמוד א

-פרק ראשון

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ורבנן: כדאמרי במערבא: כל מקום שאתה מוצא שתי כללות הסמוכות זה לזה, הטל פרט ביניהן ודונם בכלל ופרט.

השתא דאמרת: רבי כלל ופרטי דריש, בעל כורחיך קשיא שבועות.

אלא בשבועות נסיב אליבא דר"ע, והוא לא סבר כן.

מנין שחייב קרבן רק על שיש בה ידיעה בתחלה ובסוף והעלם בינתים?

ר"ע: 'ונעלם ונעלם' שני פעמים

רבי: 'ונעלם' - מכלל שידע, 'והוא ידע' - הרי כאן שתי ידיעות.

'ונעלם' לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש.

אמר מר: 'ונעלם' - מכלל שידע. ופירש רבא מדלא כתב 'והיא עלומה ממנו'.

הקשה אביי: א. בסוטה ד'ונעלם מעיני אישה', מכלל דידע מתחילה ואיך יבדקו המים

והא תניא: 'ונקה האיש מעון והאשה ההיא תשא את עונה', ודרשו חז'לבזמן שהאיש מנוקה מעון - המים בודקין את אשתו, אין האיש מנוקה מעון דהיינו שבא עליה אח''כ אין המים בודקין את אשתו.

ועוד ב. על התורה נאמר ד'ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה', מכלל דיש שכן ידע בה והכתיב: 'לא ידע אנוש ערכה'.

אלא ביאר אביי ידיעת בית רבו [מה שלמד מקטנות] שמה ידיעה. [בדעת רבי]

והך דתני אין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף, מצוי בתינוק שנשבה לבין הנכרים. [שאף את הידיעה הראשונית אין לו]

ב. יציאות שבת - שתים שהן ארבע.

והך תנן התם: יציאות שבת שתים שהן ארבע בפנים, ושתים שהן ארבע בחוץ.

-א. לא מצד דשם עיקר שבת הוא - תני אבות ותולדות,

וכאן שאינו עיקר שבת הוא אבות תני ולא תולדות

– שהרי אבות יציאות שנים הן.

-ב. ולא מצד דמהן לחיוב ומהן לפטור,

שהרי תני דומיא דמראות נגעים, מה שם הכל לחיוב אף כאן

-ג. אלא אר"פ שם דעיקר שבת - תני חיוב ופטור, כאן תני חיוב ולא פטור.

חיוב היינו יציאות, שתים דהוצאה ושתים דהכנסה.

ואף דתני יציאות- כר''א שהכנסה לרה''י גם נקראת הוצאה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת שבועות · הדף היומי היום