שבועות דף ו עמוד ב

-פרק ראשון

-אמרי: כך תני: לר''ע של צמר דיהה הימנה. [ולא של סיד]

המקור לכך שבהרת עזה ביותר אביי: 'אם בהרת לבנה היא, - ואין אחרת לבנה'.

ת"ר: 'בהרת' - עמוקה, 'ומראה עמוק מן העור' כמראה חמה העמוקה מן הצל.

'שאת' - גבוה - 'ועל כל הגבעות הנשאות'.

'ספחת -טפילה,- 'ואמר ספחני נא'. לא רק טפילה לשאת אלא גם לבהרת

א. כר"ז: לבנה דשאת יש לה טפילה, אף לבנה דבהרת יש לה טפילה.

ב. במתניתא: ספחת בין שאת לבהרת, שטפילה לבהרת כשם שטפילה לשאת.

רב אסי: צמר לבן- צמר נקי של כבש בן יומו שמכבנין בו למילת יקר.

א. ר''ח לשני מלכים זה לצד זה וסגניהם ההולכים אחריהם

ב. ראב"א: למלך ורופילא (דרגה פחותה) ואלקפטא (משנה למלך) וריש גלותא.

ג. רבא כגון שבור מלכא וקיסר. ושל רומי עדיף שטבעה יצא בכל העולם- ד'ותאכל כל ארעא ותדושנה ותדקנה', רי"ו: זו רומי חייבת,

ד. רבינא: כגון גלימה חדשה וסדין כותנה שיותר לבנים כשחדשים

א. הואיל והזהיר וענש בכרת וחייב בקרבן על הטומאה והיינו על טומאת מקדש וקדשיו אף שלא נכתב בפירוש באופן שאכל אחר שנטמא,

אף כשחייב קרבן על הטומאה היינו על טומאת מקדש וקדשיו.

ואימא: תרומה שהזהיר וענש. לא מצאנו מיתה ביד''ש שחייב על שגגתה קרבן.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת שבועות · הדף היומי היום