סוטה דף כה עמוד א

פרק רביעי

ולשמואל: אפילו לרי"א: מדצריך קרא לרבוייה, מכלל דלאו אשתו היא כלל.

אי כיון שהיא עוברת על דת א''צ התראה, או צריך התראה שתוכל לחזור בה

א. ת"ש: ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה;

משמע הא מקנאי לה ולמה אם אם לא להפסידה כתובתה

דחה אביי: לא, לאוסרה עליו.

ר"פ: להשקותה כשהיא נשואה, כדתניא: אין מקנין לארוסה להשקותה כשהיא ארוסה, אבל מקנין לארוסה להשקותה כשהיא נשואה.

ב. רבא: ת"ש: אלמנה לכה"ג, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין לא שותות ולא נוטלות כתובה;

הא קנויי להו ולמאי אי כבר אסורות עליו? אלא להפסידן כתובתן!

דחה ר"י: לא, לאוסרה לבועל כבעל, דכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל.

ג. ר"ח מסורא: ת"ש: ואלו שב''ד מקנין להן: מי שנתחרש בעלה, או נשתטה, או שהיה חבוש בבית האסורין, ולא להשקותה אמרו אלא לפוסלה מכתובתה;

ש"מ בעי התראה, ש"מ.

וכולם לא אמרו מזה דשאני שם, דאין לה אימתא דבעל כלל.

אם בקפידא דבעל תלא רחמנא, ולא קפיד, או כיון דקפיד - קפיד?

ת"ש: ואלו שב''ד מקנין להן: מי שנתחרש בעלה, או נשתטה, או שהיה חבוש בבית האסורין;

ואי רצה בעל מקיימה, וכי ב''ד עושים דבר דלא נח''ל לבעל?

ודחי': דסתמא דמילתא כיון דעוברת על דת היא, מינח ניחא ליה.

אי בקינוי דבעל תלא רחמנא, ובעל מחל לקינויו, או כיון שקינא מתחילה אינו יכול למחול?

א. אין להוכיח: מדאלו שב"ד מקנין להן: מי שנתחרש בעלה, או נשתטה, או שהיה חבוש בבית האסורין; ואי קינויו מחול, עבדי' מידי דאתי בעל מחיל?

-ודחי': דסתמא דמלתא אדם מסכים על דעת ב"ד.

ב. אין להוכיח: דמוסרין לו שני ת"ח, שמא יבא עליה בדרך; ואי קינויו מחול שימחל ויבעל

-דחי': דשאני ת''ח דגמירי דאי בעי למיבעל, א"ל: מחול לקינוייך ובעלה

ג. ת''ש: דארי''א, שלשה דברים סח לי זעירא מאנשי ירושלים:

א. בעל שמחל על קינויו, ב. וזקן ממרא שרצו בית דין למחול לו

ג. ובן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו - מוחלין לו;

וחבירי שבדרום הודו: על ב', ולא על זקן ממרא שלא ירבו מחלוקת בישראל

ש"מ בעל שמחל על קינויו - קינויו מחול, ש"מ.

ומסתבר כמ"ד אינו מחול - מדמהדרי רבנן לרבי יוסי;

דתניא: רבי יוסי: בעלה נאמן עליה, ק"ו מנדה שהיא בכרת, כ"ש סוטה שהיא בלאו.

אמרו לו: דווקא בנדה שיש לה היתר, אבל בסוטה אין לה היתר.

ואי אחר סתירה מחול לה, משכח"ל דיש לה היתר, דאי בעי מחיל ליה לקינויה ובעיל!

אלא ש"מ: לאחר סתירה אינו מחול, שמע מינה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סוטה · הדף היומי היום