סוטה דף לח עמוד ב

פרק שביעי

ריב"ל: 'ושמו את שמי על בנ"י ואני אברכם'. -הקב"ה מתאוה לברכת כהנים.

ריב"ל: 'ואברכה מברכיך' כהן שמברך מתברך, ושאין מברך אין מתברך.

ריב"ל: כהן שלא עולה לדוכן, עובר בג' עשה: 'כה תברכו, אמור להם, ושמו את שמי'.

רב: חוששין שמא בן גרושה או בן חלוצה הוא.

ולא חלקו: ריב''ל: בעולה לדוכן לפעמים, ורב: בשלא עולה כלל.

ריב"ל: כל כהן שאינו עולה בעבודה [רצה] שוב אינו עולה, ד'וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, וירד [אח"כ] מעשות וגו', מה להלן בעבודה, אף כאן בעבודה.

והך: דרב אמי ורב אסי עלו -קודם 'רצה' רק עקרו רגליהם ועדיין לא עלו,

וכדתני ר' אושעיא: דווקא שלא עקר רגליו, אבל עקר רגליו - עולה,

ותנן גם: אם הבטחתו שנושא כפיו וחוזר לתפלתו - רשאי,

ושאלנו: הא לא עקר! אלא: דנד פורתא, ה"נ דעקר פורתא.

ריב"ל: נותנין כוס של ברכה רק לטוב עין, ד'טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל', תיקרי יברך.

ריב"ל: מנין שאף עופות מכירין בצרי העין? - ד'..בעיני כל בעל כנף'.

ואריב"ל: כל הנהנה מצרי העין עובר בלאו, ד'אל תלחם את לחם רע עין וגו', כי כמו שער בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר לך וגו'.

רנב''י: עובר בשני לאוין, אל תלחם ואל תתאו.

ריב"ל: עגלה ערופה באה בשביל צרי העין, ד'וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה', וכי עלה על לבנו שזקני ב"ד שופכי דמים?

אלא: לא בא לידינו ופטרנוהו ולא ראינוהו והנחנוהו, לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות, לא ראינוהו והנחנוהו בלא לוייה.

ר"ש: בית הכנסת שכולה כהנים, כולן עולין לדוכן.

למי מברכין? אר"ז: לאחיהם שבשדות.

והך דאבדרמב"ח: עם שאחורי כהנים אינן בכלל ברכה! כשלא אנוסים.

והך דר"ש: ביכנ"ס שכולה כהנים, מקצתן עולין ומקצתן עונין אמן- כשיותר מעשרה

פשיטא אדם גבוה, וכן תיבה אינם הפסק, מחיצה מאי?

ת''ש מריב"ל: אפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סוטה · הדף היומי היום