עבודה זרה דף טז עמוד א

פרק ראשון

א"ד: תריסין טעם שאסור דכשנגמר הקרב הם הורגים במגינהם

וא"ד תריסין טעם שמוכרים שכשנגמר הקרב הם בורחים

ר"נ מרב"א הלכה כיש אומרים.

• ארב"א: אין מוכרין להן עששיות של ברזל ובברזל של הודו; אבל לכלים מותר

והשתא שאנו כן מוכרים [ברזל של הודו] זה רק לפרסיים שמגינים עלינו

• תניא: רבי יהודה מתיר בשבורה, מפני שאינה יכולה להתרפאות ולחיות.

אמרו לו: והלא מרביעין עליה ויולדת, וכיון דמרביעין עליה ויולדת אתו לשהויה!

אמר להן: לכשתלד.

אלמא, לא מקבלת זכר.

תניא: בן בתירא מתיר בסוס, מפני שהוא עושה בו מלאכה שאין חייבין עליה חטאת;

ורבי אוסר מפני ב' דברים, אחד משום תורת כלי זיין שהורג בדרך ריצתו,

ואחד משום תורת בהמה גסה לכשיזקין מטחינו בריחיים

• ארי"ו: הלכה כבן בתירא.

• איבעיא להו: שור של פטם, מהו? תיבעי לרבי יהודה, תיבעי לרבנן;

תיבעי לר"י דעד כאן לא שרי ר"י אלא בשבורה דלא בא לכלל מלאכה אבל האי דבא לכלל מלאכה - אסור,

או"ד אפי' רבנן אסרו רק היכן דלא לשחיטה עומד אבל היכן דסתם לשחיטה עומד התירו

ואין להוכיח מהא דאריא"ש: של בית רבי היו מקריבין שור של פטם ביום אידם,

חיסר רבי מאלף מטבעות שלא יקריבו אותו היום אלא למחר,

חיסר רבי מאלף מטבעות שלא יקריבו אותו חי אלא שחוט,

חיסר רבי מאלף מטבעות שלא יקריבו אותו כל עיקר, - משום דלמא אתי לשהויי.

ודחי' דלטעמיך שאין מקריבין אותו היום אלא למחר

- אלא רבי ביקש לעקור מס המלך וסבר לעקור מעט מעט וכשמשהה בריא ועושה מלאכה!

אר"א: א"ל זבדא אני משהים שור כזה עד שנכחש ועושה כפול.

אין מוכרין להם דובין ואריות וכל דבר שיש בו נזק לרבים.

אין בונין עמהם בסילקי, גרדום, איצטדייא ובימה, אבל בונין עמהם בימוסיאות ובית מרחצאות.

הגיע לכיפה שמעמידין בה עבודת כוכבים - אסור לבנות.

• ארחבר"ח מרב: חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס, אבל לא למכירה,

ואני אומר: אף למכירה, מקום שנהגו למכור - מוכרין, שלא למכור - אין מוכרין.

והך דתנן: אין מוכרין להן דובין ואריות ולא כל דבר שיש בו נזק לרבים, הא לית ביה נזק לרבים שרי!

- רב"ע: הכא מיירי בארי שבור, ואליבא דר"י

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת עבודה זרה · הדף היומי היום