עבודה זרה דף סה עמוד ב

פרק חמישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

אבי ראבדר"א: היה מריק היין לנאדות של עכו"ם ואח"כ מעבירם בספינה והייו נותנים לו חביות החרס בשכרו, וכשאמרו לאביי- א"ל: כי טרח - בהתירא טרח.

והתנה עמהן מראש שאפי' יתבקעו הנאדות לא יצטרך לתת להם החביות וישארו ברשותו

א"נ שהם הביאו עמם כדים ריקים מראש [ולא היה צורך לר"א שהחביות ישארו שלמות]

ולא טרח באיסור להעבירים דמראש א"ל לבעל הספינה להעבירם

א"נ שהם עצמם החזיקו בשררים מיוחדים על החבלים ועי"ז העבירם [אבל לא מחמת ר'א]

יין נסך שנפל ע"ג ענבים ידיחן והן מותרות, ואם היו מבוקעות - אסורות.

נפל ע"ג תאנים או על גבי תמרים, אם יש בהן בנותן טעם - אסור.

ומעשה בביתוס בן זונן שהביא גרוגרות בספינה, ונשתברה חבית של יין נסך ונפל על גביהן, ושאל לחכמים והתירום.

זה הכלל: כל שבהנאתו בנותן טעם - אסור,

כל שאין בהנאתו בנותן טעם מותר, כגון חומץ שנפל ע"ג גריסין.

חסורי מיחסרא וה"ק: אם נותן טעם לפגם הוא - מותר, ומעשה נמי בביתוס בן זונן שהיה מביא גרוגרות בספינה, ונשתברה חבית של יין נסך ונפל על גביהן, ובא מעשה לפני חכמים והתירום.

• אותו כרי חיטים שנפל עליו חבית יין נסף והתיר רבא למוכרו לעכו"ם

והקשה רב"ל לרבא: בגד שאבד בו כלאים ה"ז לא ימכרנה לעכו"ם, ולא יעשנה מרדעת לחמור, אבל עושה אותו תכריכין למת מצוה;

לעכו"ם לא שמא ימכרהו לישראל, ואח"כ התיר לטחון ולאפות ולמכור לעכו"ם שלא בפני ישראל

• תנן: יין נסך שנפל ע"ג ענבים ידיחן והן מותרות, ואם היו מבוקעות אסורות; ומשמע בשאין מבוקעות לא!

אר"פ: שאני חיטי, הואיל ואגב צירייהו כמבוקעות דמיין.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת עבודה זרה · הדף היומי היום