עבודה זרה דף סז עמוד א

פרק חמישי

בפת צוננת וחבית מגופה – לכו"ע מותרת,

ופליגי בפת חמה וחבית מגופה, בפת צוננת וחבית פתוחה, והא דידי נמי כפת חמה וחבית פתוחה דמי.

• אריא"ש: הכי הלכתא.

• ואריא"ש[וכן רבין מרבב"ח מרי"ו]: דווקא בנפל לתוך גריסין רותחין, אבל נפל לתוך גריסין צוננין והרתיחן, נעשה כמי שהשביח ולבסוף פגם ואסור.

וכן כשבא רב דימי כו'.

וכך היו עושין בערבי שבתות בציפורי, וקוראין אותם שחליים.

• אר"ל; נותן טעם לפגם שאמרו, לא שיאמרו: קדירה זו חסירה מלח, יתירה מלח, חסירה תבלין, יתירה תבלין, אלא כל שאין חסירה כלום ואינה נאכלת מפני זה.

• וא"ד אר"ל: נותן טעם לפגם שאמרו, אין אומרין: קדירה זו חסירה מלח, יתירה מלח, חסירה תבלין, יתירה תבלין, אלא השתא מיהא הא פגמה.

• ר"א מרי"ו: כל שטעמו וממשו - אסור ולוקין עליו, וזהו כזית בכדי אכילת פרס,

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת עבודה זרה · הדף היומי היום