בבא בתרא דף קמו עמוד א

פרק תשיעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

השולח סבלונות לבית חמיו,

שלח שם מאה מנה ואכל שם סעודת חתן אפילו בדינר - אינן נגבין,

לא אכל שם סעודת חתן - הרי אלו נגבין.[אם לא נשאה בסוף]

שלח סבלונות מרובין שיחזרו עמה לבית בעלה - הרי אלו נגבין,

סבלונות מועטין שתשתמש בהן בבית אביה - אין נגבין.

אפילו בדינר

רבא: אבל פחות מדינר לא. וקמ''ל דלא אמרי' ה''ה פחות מדינר

שתה מאי? שלוחו מאי? שגר לו מאי?

ת''ש ר''י משמואל: מעשה באחד ששגר לבית חמיו מאה קרונות של כדי יין ושל כדי שמן ושל כלי כסף ושל כלי זהב ושל כלי מילת, ורכב בשמחתו, והלך ועמד על פתח בית חמיו, והוציאו כוס של חמין ושתה ומת,

חכמי אושא סבלונות העשוין ליבלות - אין נגבין, ושאין עשוין ליבלות - נגבין; ש''מ אפילו שתה. וש''מ אפילו פחות מדינר!

דחה רב אשי: מי אמר שלא שחקו לו מרגלית השווה אלף זוז והשקוהו.

ומי אמר דאפי' שגרו לו, שמא כל פתח בית חמיו כבית חמיו.

איבעיא: מהו שישלם שבח סבלונות,

אילו היה כאן השבח ברשותו או כיון דאי נגנב צריכה לשלם גם השבח ברשותה - תיקו.

סבלונות העשוין ליבלות ולא בלו, מהו?

א. חכמי אושא סבלונות העשוין ליבלות אין נגבין, ושאין עשוין ליבלות - נגבין;

אין להוכיח דאף דלא בלו – דאפשר ה''מ דבלו

ב. ת''ש: סבלונות מועטין שתשתמש בהן והיא בבית אביה - אין נגבין!

דחה רבא: דמיירי בצעיפים וכדו' דבר מועט שמוחל.

ר''י מרב: מעשה ששגר לבית חמיו יין ושמן וכלי פשתן חדשים בעצרת.

קמ''ל א. חשיבות דארץ ישראל ב. דאי טען שהביא יין טענתו טענה.

ר''י מרב: מעשה באחד שאמרו לו שאשתו תותרנית, ונכנס אחריה לחורבה לבודקה; אמר לה: ריח צנון אני מריח בגליל, אמרה לו מי יתן לי מכותבות דיריחו ואוכל [שהבינה שלנסותה נתכוון] נפל עלה חורבה ומתה; אמרו חכמים: הואיל ונכנס אחריה רק לבודקה, מתה - אינו יורשה.

א. סבלונות מועטין שתשתמש בהן בבית אביה – אין נגבין.

רבין לפני ר''פ מתה או מת אם הוא חזר בו הסבלונות חוזרים, ולא מאכל ומשתה

היא חזרה בה – חוזר אפילו אגודת ירק.

ר''ה: ושמין להן דמי בשר בזול. עד שליש.

שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים

ושייר קרקע כל שהוא - מתנתו קיימת,

לא שייר קרקע כל שהוא - אין מתנתו קיימת.

מאן תנא דאזלינן בתר אומדנא?

ר''נ: רבי שמעון בן מנסיא היא; דתניא: הלך בנו למה''י, ושמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחר, ואח''כ בא בנו - מתנתו מתנה;

רשב''מ: אין מתנתו מתנה, אילו היה יודע שבנו קיים - לא היה כותבן.

ר''ש: ר' שמעון שזורי היא; דתניא, בראשונה אמרו: היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי - הרי אלו יכתבו ויתנו, חזרו לומר: אף המפרש והיוצא בשיירא; רבי שמעון שזורי אומר: אף המסוכן.

ר''נ לא מעמיד כר''ש שזורי - דשם אמר כתבו.

ר''ש לא מעמיד כרשב''מ? - אומדנא דמוכח שאני

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא בתרא · הדף היומי היום