בבא בתרא דף קמה, עמוד א

פרק תשיעי

ולא אמרן דתנו לי בעלי ואשמח עמו

דהכא עסקינן בשמח עמו ז' ימי משתה ולא הספיק לפורעו עד שמת

האי דתניא המארס את האשה - בתולה גובה מאתים, ואלמנה מנה;

ר''נ מקום שנהגו להחזיר קדושין - מחזירין,

מקום שנהגו שלא להחזיר קדושין - אין מחזירין,

ר''י מקום שנהגו להחזיר - מחזירין,

מקום שנהגו שלא להחזיר - אין מחזירין.

והנפק''מ ביניהם תנו לי בעלי ואשמח עמו דלריה''נ: בכל כה''ג תלוי במקום ואפי' במת הוא אינה יכולה לומר תנו לי בעלי ואשמח עמו!

ודחי' דלכו''ע יכולה לומר: תנו לי בעלי ואשמח עמו, וכשהוא מת לא חלקו

וחלקו כשמתה היא, ולר''נ קדושין לאו לטיבועין ניתנו,

ולר''י הנשיא: קדושין לטיבועין ניתנו.

וה''ק וסבלונות, ודאי מקום שנהגו להחזיר - מחזירין.

ותנאי כהני תנאי קדשה בככר – ר''מ בתולה גובה מאתים, ואלמנה מנה,

לר''י: בתולה גובה מאתים, ואלמנה מנה, ומחזרת לו את השאר;

רבי יוסי: קדשה בעשרים - נותן ל' חצאין, קדשה בשלשים - נותן כ' חצאין.

ולא מדובר במתה - הא אין לה כתובה

ולא מדובר במת דאמאי מחזרת לו השאר? נימא: תנו לי בעלי ואשמח עמו!

ולא מדובר באשת ישראל שזינתה, ברצון, דאין לה כתובה? ובאונס, היא מותרת לו

ואלא, חלקו באשת כהן שנאנסה ובקדושין לטיבועין ניתנו,

לר''מ: קדושין לטיבועין ניתנו, ור''י: לאו לטיבועין ניתנו,

ורבי יוסי מסתפק אי לטיבועין ניתנו אי לא, והלכך קדשה בעשרים - נותן לה ל' חצאין, קדשה בל' - נותן לה עשרים חצאין.

מר"נ: בכל מקום שנהגו להחזיר - מחזירין, כדוגמת נהרדעא.

בשאר בבל רבה ורב יוסף: סבלונות הדרי, קדושי לא הדרי.

ר''פ הלכתא: בין שמת הוא בין שמתה היא,

והוא חזר בו- סבלונות חוזרים, ולא כסף הקידושין.

היא חזרה בה - אפי' קדושין חוזרים.

אמימר קדושי לא הדרי, גזירה שמא יאמרו קדושין תופסין באחותה.

רב אשי: גיטה מוכיח עליה. ודחי' לדבריו: דיש ששמע בזה ולא בזה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא בתרא · הדף היומי היום