בבא בתרא דף צא עמוד ב
פרק שישי
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
ד. רחב"ר מרב: עשר שנים נחבש אברהם אבינו, שלש בכותא ושבע בקרדו.
ר"ד מנהרדעא מתני איפכא.
רב חסדא: המעבר הצר שבכותא - זהו אור כשדים.
ה. רחב"ר מרב: אותו היום שנפטר אברהם אבינו מן העולם, עמדו כל גדולי אומות העולם בשורה ואמרו: אוי לו לעולם שאבד מנהיגו, ואוי לה לספינה שאבד קברינטא.
ו. רחב"ר מרב: 'וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ' אפי' ריש גרגותא משמים מעמידים אותו.
רחב"א מריב"ק: ח"ו שאפי' מצאו מחלון וכליון סובין לא יצאו, ונענשו שהיה להן לבקש רחמים על דורם ולא בקשו, שנא' 'בְּזַעֲקֵךְ יַצִּילֻךְ קִבּוּצַיִךְ'.
רבב"ח מר"י: דווקא מעות בזול ופירות ביוקר,
אבל מעות ביוקר, אפי' עמדו ארבע סאין בסלע - יוצאין.
א. דארי"ו: זכור שהיה קיים ד' סאה בסלע והיו הרבה נפוחי כפן בטבריה דלא היה להם איסר
ב. וארי"ו: זכור שלא היו פועלים משכירים עצמם למזרח עיר שהיו מתים מריח פת המשובחת של טבריה
ג. ואר"יו: זכור שינוקא היה בוצע חרוב והיו שתי ידיו מתמלאות בדבש
ד. ואר"א: זכור שהיה נוטל עורב בשר ונסרך חוט שומן מראש הכותל ועד הקרקע
ה. וארי"ו: זכור שהיו מטיילים ילד וילדה בשוק בני ט"ז וי"ז ולא היו חוטאים
ו. וארי"ו: זכור שהיו אומרים בביהמ"ד המודה לעכו"ם נופל בידיהם, והבוטח בהם שלו שלהם
'מחלון וכליון', 'יואש ושרף'
– רב ושמואל לחד: יואש שנתיאשו מן הגאולה, שרף שנתחייבו שריפה למקום
ולחד מחלון שעשו גופן חולין, וכליון שנתחייבו כליה למקום.
תניא כמ"ד: מחלון וכליון שמן.- וְיוֹקִים וְאַנְשֵׁי כֹזֵבָא וְיוֹאָשׁ וְשָׂרָף אֲשֶׁר בָּעֲלוּ לְמוֹאָב וְיָשֻׁבִי לָחֶם וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים'
ויוקים - זה יהושע שהקים שבועה לאנשי גבעון.
ואנשי כוזיבא - אלו אנשי גבעון שכזבו ביהושע.
ויואש ושרף - אלו מחלון וכליון, ולמה נקרא שמן יואש ושרף?
יואש - שנתיאשו מן הגאולה, שרף - שנתחייבו שריפה למקום.
אשר בעלו למואב - שנשאו נשים מואביות.
וישבי לחם - זו רות המואביה ששבה ונדבקה בבית לחם יהודה.
והדברים עתיקים - דברים הללו עתיק יומיא אמרן,
'הֵמָּה הַיּוֹצְרִים וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵרָה עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם',
המה היוצרים - אלו בני יונדב בן רכב שנצרו שבועת אביהם.
יושבי נטעים - זה שלמה שדומה לנטיעה במלכותו.
וגדרה - זו סנהדרין שגדרו פרצותיהן של ישראל.
עם המלך במלאכתו ישבו שם - זו רות המואביה שראתה במלכות שלמה בן בנו של בן בנה, ד'וישם כסא לאם המלך', ואר"א: לאמה של מלכות.
• ת"ר: 'וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן' - בלא סלמנטון.
ר"נ: בלא רצינתא תולעת, ור"ש: בלא שדיפא חום המביא לריקבון.
ת"כ דר"נ: 'ואכלתם ישן' - יכול יהו ישראל מצפין לחדש מפני ישן שכלה
עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ' - עד שתבא תבואה מאליה.
ת"כ דר"ש: 'ואכלתם מן התבואה ישן' - יכול ישראל מצפין לחדש מפני ישן שרע
'עד בא תבואתה' - עד שתבא תבואה מאליה.
ת"ר: 'וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן' - מלמד שכל המיושן מחבירו הוי יפה מחבירו.
ואפי' דברים שאין דרכן ליישנן ד'ישן נושן' מכל מקום.
'וישן מפני חדש תוציאו' - מלמד שהיו אוצרות מלאין ישן וגרנות מלאין חדש, והיו ישראל אומרים: היאך נוציא זה מפני זה.
אר"פ: כל הדברים המיושנים טובים יותר לבר מתמרים שכר ודגים קטנים
הדרך עלך המוכר את הספינה
פרק שישי - המוכר פירות
הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת לַחֲבֵרוֹ (וזרען) וְלֹא צִמְּחוּ,
וַאֲפִלּוּ זֶרַע פִּשְׁתָּן, אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן.
רשב"ג זֵרְעוֹנֵי גִנָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין, חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן:
איתמר: המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן –
רב: הר''ז מקח טעות, ושמואל: יכול לומר לו לשחיטה מכרתיו לך.
ומיירי במוכר לכך ולכך, והתייקר הבשר ועמד בדמי חרישה ונפק"מ לטרחה
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא בתרא · הדף היומי היום