בבא קמא דף סו עמוד ב

פרק שביעי

הקשה רב יוסף: גזל חמץ ועבר עליו הפסח, אומר לו הרי שלך לפניך. והא כיון שהגיע זמן האיסור ודאי מתייאש, -הא דמי מעליא צריך לשלם

- ענהו רבה: יאוש קונה רק כשרוצה לקנות משא"כ בפסח דאין רוצה לקנות.

א. הקשה אביי: קרבנו - ולא הגזול. אי לפני יאוש פשיטא ובהכרח אחר יאוש וש"מ לא קני.

- א"ל רבא: מדובר שגזל קרבן חבירו, וכההיא ד'משכבו' - ולא הגזול,

לא בגזל עור ועשאו משכב, דשינוי מעשה הוא ולכו'ע קונה, ובהכרח שגזל משכב חבירו

ב. הקשה אביי: עורות בעה"ב מחשבה מטמאתן, ושל עבדן אין מחשבה מטמאתן,

של גנב - מחשבה מטמאתן, של גזלן - אין מחשבה מטמאתן.

ר"ש חילוף הדברים: של גזלן - מחשבה מטמאתן, ושל גנב - אין מחשבה מטמאתן,

לפי שלא נתייאשו הבעלים- וש"מ: יאוש קנה!

ואין לומר: שמדובר שקיצען דיש גם שינוי מעשה דהא שולחן ששנינו א"צ קיצוע

ותנן כל שיש חסרון מלאכה אין מחשבה מטמאתו, חוץ משולחן

- אלא רבא: דבר זה הוקשה לרב יוסף כ"ב שנה ולא תירצה, עד שישב בראש ותירצה - דשינוי השם כשינוי מעשה דמי.

[שמתחילה עצים ועכשיו כלים ה"נ בתחילה קרו משכא ועכשיו אברזין]

והך: דמריש דיש שינוי השם, שבתחילה נקרא קורה, ועכשיו גג.

-ותנן: מריש הגזול שבנאו בבירה שנוטל דמיו, מפני תקנת השבים.

הא לולי תקנת השבים הדר בעינו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום