בבא קמא דף סח עמוד ב

פרק שביעי

ואף לר"א: חיוב לאחר יאוש הוא, שאמר סתם גניבה יאוש בעלים הוא, שאמרה תורה טבח ומכר משלם דו"ה, ושמא לא אייאש!

ובהכרח אחר יאוש, דדומיא דטביחה דאהנו מעשיו,

ובהכרח דבלא שמענו דמייאש דדומיא דטביחה דלאלתר.

א"ל ר' יוחנן: גניבה בנפש תוכיח שאין יאוש בעלים וחייב. משמע לפני יאוש חייב.

לרי"ו: חייב, חיובו בין לפני יאוש בין לאחר יאוש.

לר"ל: פטור חיובו לפני יאוש, אבל אחר יאוש קנה, ושלו הוא טובח ומוכר.

הקשה רי"ו לר"ל: גנב והקדיש ואחר כך טבח - משלם כפל, ולא דו"ה,

וא'א: לפני יאוש 'איש כי יקדיש את ביתו קדש' מה ביתו שלו, אף כל שלו

אלא: אחר יאוש, ודווקא שהקדיש לא משלם דו"ה -דטבח הקדש

אבל לא הקדיש משלם דו"ה ואי יאוש קונה הא שלו הוא טובח

- א"ל ר''ל: הב"ע - כגון שהקדישוהו בעלים ביד גנב. כחזרה קרן לבעלים.

ואפי' דלרי"ו: גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהן אינן יכולין להקדיש,

זה לפי שאינו שלו, וזה לפי שאינו ברשותו!

דס"ל כצנועין: שמניחין המעות, ואומרים כל הנלקט מזה יחולל על מעות אלו.

ומיירי: בשעמד בדין, ולכך לא חזרה קרן לבעלים,

ומיירי: שב''ד אמרו לו: חייב אתה ליתן לו

דבצא תן לו אך לא הקדיש פטור - דפסקו למילתיה וטבח ומכר הו"ל גזלן דאין משלם דו'ה

ובחייב אתה ליתן לו, טבח ומכר משלם דו"ה - כיון דלא פסקה מילתא אכתי גנב הוא!]

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום