בבא קמא דף ע עמוד א

פרק שביעי

ג. רבינא: אי לאו דארי''ו: צנועין ור"ד אמרו דבר אחד, ס''ד תנא דצנועין ר"ד.

כדי שלא תקשי סתם משנה לרי"ו, ורי"ו כסתם יחידאה לא אמר.

מרי"ו: גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינן יכולין להקדיש,

זה לפי שאינו שלו, וזה לפי שאינו ברשותו.

ב. א"ד נהרדעי: לא כתבינן אורכתא אמטלטלי שכפר. שנראה כשקר אבל לא כפר כתבי

- דא"ל השני: לאו בעל דברים דידי את.

אביי: ואי כתב למחצה לשליש ולרביע, מיגו דמשתעי דין על חצי משתעי על הכל.

אמימר: אי תפס לא מוציאים ממנו.

רב אשי: כיון שכתב לו: קבלתי עלי כל הוצאות הדין, עשאו שליח.

וא"ד: השווהו שותף. - ונפק"מ: לתפוס החצי. והלכתא: שליח עשאו.

גנב ע"פ שנים, וטבח ומכר על פיהם או על פי שנים אחרים - משלם תשלומי דו'ה.

גנב ומכר בשבת, גנב ומכר לע"ז, גנב וטבח ביום הכפורים, גנב משל אביו וטבח ומכר ואח"כ מת אביו, גנב וטבח ואחר כך הקדיש - משלם תשלומי ארבעה וחמשה.

גנב וטבח לרפואה או לכלבים, השוחט ונמצאת טריפה, השוחט חולין בעזרה - משלם תשלומי ארבעה וחמשה.

רבי שמעון פוטר בשני אלו לאו שמיה שחיטה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום