בבא מציעא דף קט עמוד א

פרק תשיעי

המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות

- לא יזרענה פשתן, ואין לו בקורות שקמה.

קיבלה הימנו לשבע שנים - שנה ראשונה יזרענה פשתן, ויש לו בקורות שקמה.

אביי: בקורות שקמה - אין לו, בשבח שקמה - יש לו.

ולרבא: אפילו בשבח שקמה אין לו.

והך דהמקבל שדה מחבירו והגיע זמנו לצאת שמין לו.

אין להוכיח דמיירי בשבח שקמה

דאפשר דמיירי בירק וסלק, ועדיין לא עוקרם, שלא הגיע יום השוק

• והך דהלוקח [ולא מקבל] שדה מחבירו והגיע יובל [ולא שביעית]- שמין לו.

דאין לומר דמיירי בסלק וירק שהרי הפקר הוא בהכרח דמיירי בשבח שקמה

שאני 'ויצא ממכר בית', 'ממכר' - חוזר, שבח - אינו חוזר.

ואין לילף כל זביני מיובל -דזבינא מעליא הוא וחוזרת לבעלים משום דאפקעתא דמלכא

• ר"פ קיבל קרקע לגדל שחת, וצמחו בה אילנות וכשהלך ביקש את שבח, שירד על דעת זה משא''כ בדיקלא ואלים, מוכח כאביי

ודחי' דכאן גם רבא יודה, משום שיש לו הפסד מקום גידול השחת

ואין יכול לומר שהיה זורע שם כורכום יקר, שגילה דעתו שירד ע''ד ליטול מיד כל מה שצמח וא''כ יש לו רק דמי עצים שהניח שם

רבב''א קיבל קרקע ובגבולות הקרקע כעין סלע שגדלו עליו עצים וביקש משבחם

ענהו ר''פ משום שהגעת ממולאי אתה אומר מולייתא[מום]? הא כאן לא נגרם לך שום הפסד.

אמר רב יוסף: עד עכשיו היה אחד, ולא סמכו אחד על השני ולא הפסידו לי, ועתה חמשה חתנים כל אחד יסמוך על השני ויפסידוני.

א"ל: אי תקחו שבחכם ולכו מוטב, ואי לא אסלקכם בלא שבח.

מר"נ: האי שתלא שמת, - יורשיו מסתלקין בלא שבח.

ולאו מילתא היא.

אר''י מסתלק בלא שבח ור''כ אמר שמסתלק ולוקח השבח

ומודה ר''כ אי אמר אי אפסיד אסתלק בלי שבח שמסתלק בלא שבח,

ולרבא אסמכתא היא ולא קניא

ולא דמי לאם אוביר ולא אעביד אשלם במיטב דמשלם משלם מה שהפסיד, משא''כ כאן מה שהפסיד מנכים לו והשאר מביאים לו

א''ל רבא: שטוב נהג ואפי' דלא התרה דא''צ להתרות דמקרי דרדקי, שתלא, טבחא, ואומנא, וספר מתא כולן כמותרין ועומדין דמי.

כללא דמילתא: כל פסידא דלא הדר - כמותרין ועומדין דמי.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום