בבא מציעא דף י עמוד ב

פרק ראשון

ר"פ: רבנן תקנו ד' אמות בעלמא, בשדה דבעה"ב- לא תקנו.

ואף דזכה בזה להלך בה לקחת פאה ולא שתהא חצירו

רבא, מותיב ריב''א: נזיקין: ראה את המציאה ונפל לו עליה, ובא אחר והחזיק בה

- זה שהחזיק בה זכה בה. ואי ד' אמות קונות שיקנו לו.

א. הב''ע: דלא אמר אקני. וגלי דעתיה דבנפילה ניח''ל ליקני ולא בקנין ד' אמות

ב. ר"ש: רבנן תקנו רק בסמטא, דלא דחקי רבים, ולא ברה''ר

והך: דקונות 'בכל מקום' – להביא צידי רשות הרבים.

מרבי ינאי: יש לה חצר ויש לה ארבע אמות.

וחלקו: אי חצר מ'ידה נתרבתה, אם יש לה יד – יש לה חצר

או מ'שליחות נתרבתה וכמו דאין לה שליחות אין לה חצר

-וקשה: מי איכא מ"ד חצר משום שליחות איתרבאי?

והתניא: 'בידו' - ידו, 'המצא תמצא' מכל מקום אף לגגו חצירו וקרפיפו

ואי חצר משום שליחות איתרבאי א"כ מצינו שליח לדבר עבירה, וקיימ"ל אין שליח לד''ע

א. רבינא: הך דאין שליח לד''ע היכא דשליח בר חיובא הוא,

אבל בחצר דלאו בר חיובא מחייב שולחו

אבל עבד ואשה דאמר צאו גנבו לי אפי' דלאו בני חיובא הוא עכשיו מ''מ אח''כ כשנתגרשה או נשתחרר חייבין לשלם.

ב. ר"ס: הך דאין שליח לד''ע היכא דתלוי ברצונו אבל חצר דבע''כ מותיב בה מחייב שולחו

איכא בינייהו: כהן דאמר ישראל צא וקדש לי אשה גרושה.

א"נ,: איש דאמר לה לאשה: אקפי לי קטן.

ללישנא דתלי ברצונו ה''נ תלוי ברצונו ולא מחייב שולחן וללישנא דתל' בחיובא כאן חייבי בשולחן

• גם למ''ד: דחצר לאו משום ידה איתרבאי- מסכים דמרבינן מ'ונתן' אף לחצר אלא דהיינו לענין גט

א. וחלקו לענין מציאה אי ילפי מגט

ב. בקטנה לכו''ע ילפי מציאה מגט, וחלקו אי ילפי קטן מקטנה

ג. מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא חלקו

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום