בבא מציעא דף ח עמוד א

פרק ראשון

שאם לא, תיעשה כמונחת ע''ג קרקע, ושניהם לא יקנו.

רבא,: לעולם - לא קנה חבירו, וכאן מגו שזוכה לעצמו זוכה לחבירו.

תדע: שאילו אמר לשלוחו צא וגנוב לי, וגנב - פטור. ושותפין שגנבו - חייבין. והיינו משום מגו דזכי לעצמו זוכה גם לחבירו, ש''מ.

רבא: מעתה שאומרים 'מגו', חרש ופקח שהגביהו מציאה, מתוך שלא קנה חרש [בהרמת פקח דלא קנה אפי' לעצמו] לא קנה פקח.

ובשני חרשין דעלמא שקנו - תיקנו רבנן שלא למריבה עם שלישי

אבל כאן יאמר החרש, אי פקח לא קנה, אני אקנה?

ראבדר''א לר"א: דיוקו של רב''ח [שהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו] מהמשנה.

לא מהרישא: דשנים אוחזין, - דשם כ''א אומר שלי והגבהתי כולה.

ולאו מדתני: זה אומר כולה שלי.

ולא ממשנה יתירה: דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו.- דאפשר דמיירי במקח וממכר וקמ''ל שמה שאמר 'חציה שלי' לא להיות כמשיך אבידה,

אלא מערים כדי שלא יצטרך להשבע אם יגיד כולה שלי.

ולא: מ'היו שנים רוכבין ע"ג בהמה' - דתו למה לי?

ולא ממשנה יתירה: 'המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו'- דהא קמ''ל שגם רוכב קונה

אלא מסיפא: 'בזמן שהן מודין או שיש להן עדים - חולקין בלא שבועה'

ולא מיירי במקח וממכר - דפשיטא.

ובהכרח דבמציאה וש''מ: המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו.

• ורבא: אמר לך: מגו דזכי לעצמו, זכי גם לחברו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום