בבא מציעא דף ז עמוד א

פרק ראשון

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ר''א לרבינא: ספיקות דברייתא-לאו ספק בכורות, ד'יהיה קדש' ולא שכבר קדוש.

אלא: ספק פדיון פטר חמור, וכרב''א: דישראל שיש לו עשרה ספק פטרי חמור בביתו מפריש עליהן עשרה שיין, ומעשרן, והן שלו.

הדין שנפסק לגבי המסותא מרחץ

-פשט מר''נ: כל ממון שאין יכול להוציאו בדיינין, הקדישו אינו קדוש.

- הא יכול להוציאו בדיינין - הקדישו קדוש, אף שלא הוציא.

ואפי' דארי"ו: גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולין להקדישו, שאינה שלו, ושאינה ברשותו. כאן מדובר בקרקע עצם היכולת שלו להוציאה בדיינין – כמי שברשותו עומדת.

רתב''מ לפני ר''א: שנים אדוקים בטלית כל אחד נוטל עד מקום שידו מגעת והשאר חולקין בשוה. וסימן ר' אבהו: דבשבועה.

ובמשנתנו: שחולקין בשווה, ולא עד מקום שידו מגעת,- כשתופסים בכרכשתא.

ר"מ: ש"מ סודר שתפס בו ג' על ג' קרינן בו 'ונתן לרעהו', דכמאן דפסיק דמי וקני.

ושאני מר"ח: גט בידה ומשיחה בידו, אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת, ואם לאו - מגורשת! דשם בעי' כריתות ואין, וכאן יש נתינה

• רבא: בטלית מוזהבת [אף שהזהב קרוב לאחד] - חולקין בשווה לאורך

ת"ר: שנים אדוקין בשטר, מלוה אומר: שלי הוא, ונפל ממני, ומצאתיו. ולוה אמר: שלך הוא, ופרעתיו לך.

לרבי: יתקיים השטר בחותמיו. ולרשב''ג יחלוקו.

נפל ליד דיין - לא יוציאו עולמית. ולרבי יוסי: הרי הוא בחזקתו.

לרבי: דיתקיים השטר בחותמיו.

רבא מר"נ: במקוים דברי הכל יחלוקו, בשאינו מקוים- חלקו.

לרבי: מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו, ואי מקיים פליג,

ואי לא מקיים לא דחספא בעלמא הוא, שהלוה הוא שאומר שהשטר אמת והוא שאומר פרוע

ורשב"ג: מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו, ואף שלא מקיימו - יחלוקו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום