בבא מציעא דף טז עמוד א

פרק ראשון

א"ל רב: מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו.

מ''ז: דניח"ל שלא יקראוהו גזלן רב אשי: נח לו לעמוד בנאמנותו

ונפק''מ: לא: כשמת לוקח. - דסוף סוף קרו לבני לוקח גזלנים.

ולא: שמת גזלן -דסוף סוף קרו לבניו בני גזלנים.

- אלא נפק''מ: שנתן במתנה למ''ד דנאמנות -גם מתנה ניח''ל דליקום בנאמנות

מ"ד שלא יקראוהו גזלן - א"ל: מה גזלתי ממך שהרי קיבלת במתנה

• פשיטא: גזלן מכרה, הורישה או נתנה במתנה- לא בשביל להעמידה אצל הלוקח.

נפלה לו בירושה - ירושה ממילא היא, ולא איהו טרח אבתרה.

גבה הוא בחובו, רואים: אי יש לו קרקע אחרת, ואומר שרוצה את זו להעמיד לפני לוקח הוא רוצה, ואי לא, זוזי הוא רוצה לפרוע

•: הבה נהליה במתנה חלקו ר''א ורבינא אי מתנה כירושה, דהא ממילא.

או כמכר שאם לא טרח וארצי קמיה - לא היה נותן לו מתנה,

לכן טרח וארצי קמיה, דליקום בהמנותיה.

•: ועד אימת נח לו דליקום בהמנותיה?

אר"ה: עד שעת העמדה בדין.

חב"ר: עד דמטא אדרכתא לידיה.

ר"פ: עד דמתחלן יומי אכרזתא.

• מתקיף רב''ח: מכדי, האי לוקח במה קונה לקרקע הרי השטר חספא בעלמא

רבא: תהא במאמינו, בההוא הנאה דלא קא"ל מידי, וסמיך עליה טרח ומייתי גמר ומקני ליה.

מתיב רב ששת: מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי מכור לך - לא אמר כלום.

מה שאירש מן אבא היום מכור לך, מה שתעלה מצודתי היום מכור לך - דבריו קיימין!

ארב''ח: הא גברא והא תיובתא!

רבא: ברא קא חזינא, ותיובתא לא קא חזינא.

כאן סומך דעתו שהולך וטורח מביא שלא יקרא גזלן, אבל כאן לא סמכא דעתיה.

שלחוה לראב''ז,: א"ל: זו אינה צריכה לפנים.

רבא: זו צריכה לפנים ולפני לפנים, כאן סמכא דעתיה, וכאן לא סמ"ד.

מעשה היה בפומבדיתא ואותביה.

א"ל רב יוסף: זו אינה צריכה לפנים.

וא"ל אביי: צריכה לפנים ולפני לפנים, כאן - סמכא דעתיה, וכאן לא.

וארי"ו: סיפא מה שאירש מאבא היום - משום כבוד אביו,

מה שתעלה מצודתי היום - משום כדי חייו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום