בבא מציעא דף עה עמוד א

פרק חמישי

ת"ר: אומר אדם לחבירו הלויני כור חטין וקוצץ לו דמים,

ואם לא קצץ הוזלו נותן לו חטים, הוקרו - נותן דמיהם.

לא יאמר אדם לחבירו: הלויני כור חטין ואני אתן לך לגורן.

אבל אומר לו: הלויני עד שיבא בני, או עד שאמצא מפתח

- והלל: אוסר. וכן היה הלל אומר:

לא תלוה אשה ככר לחברתה עד שתעשיה דמים, שמא יוקרו חטין, ונמצאו באות לידי רבית.

רב הונא: יש לו סאה - לוה סאה, סאתים - לוה סאתים.

רבי יצחק: אפילו יש לו סאה - לוה עליה כמה כורין.

תני ר''ח לסייע לרי''צ טיפת יין אין לו, טיפת שמן אין לו- הא יש לו לוה עליה כמה טיפין.

ר''נ משמואל: הלכה כדברי הלל. – ואין הלכה כמותו [אלא כחכמים].

א. ריא"ש: זו דברי הלל, אבל חכמים אומרים: לוים סתם, ופורעים סתם.

ב. ריא"ש: בני חבורה המקפידין זה על זה - עוברין משום מדה, ומשום משקל, ומשום מנין, ומשום לוין ופורעין ביום טוב, וכדברי הלל אף משום רבית.

ג. ריא"ש: ת"ח מותרים ללוות זה מזה ברבית. שיודעים דרבית אסורה, ומתנה הוא דיהבו אהדדי.

שמואל לאב''א: הלויני מאה פלפלין במאה ועשרין פלפלין, ואריך.

ריא"ר: מותר לאדם להלוות בניו ובני ביתו ברבית כדי להטעימן טעם רבית.

ולאו מילתא היא, - משום שעלול להגיע לידי קלקול.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום