בבא מציעא דף עה עמוד ב

פרק שישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

אומר אדם לחבירו: נכש עמי ואנכש עמך, עדור עמי ואעדור עמך.

ולא יאמר לו: נכש עמי ואעדור עמך, עדור עמי ואנכש עמך.

כל ימי גריד - אחד, כל ימי רביעה - אחת.

לא יאמר לו: חרוש עמי בגריד ואני אחרוש עמך ברביעה.

רבן גמליאל אומר: יש רבית מוקדמת, ויש רבית מאוחרת.

כיצד? נתן עיניו ללוות הימנו, והוא משלח לו ואומר: בשביל שתלוני - זו היא רבית מוקדמת.

לוה הימנו והחזיר לו את מעותיו, והוא משלח לו, ואומר: בשביל מעותיך שהיו בטילות אצלי - זו היא רבית מאוחרת.

רבי שמעון אומר: יש רבית דברים.

לא יאמר לו דע כי בא איש פלוני ממקום פלוני.

ואלו עוברין בלא תעשה: המלוה והלוה והערב והעדים,

וחכ"א: אף הסופר, עוברים משום לא תתן ומשום אל תקח מאתו,

ומשום לא תהיה לו כנושה, ומשום לא תשימון עליו נשך,

ומשום ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מאלהיך אני ה'.

רשב''י: מנין לנושה בחבירו מנה, ואינו רגיל להקדים לו שלום שאסור להקדים לו שלום

- ת"ל 'נשך כל דבר אשר ישך' - אפילו דיבור אסור.

ד. ואלו עוברין.

אביי: מלוה עובר בכולן, לוה עובר משום 'לא תשיך לאחיך ולאחיך לא תשיך', ולפני עור לא תתן מכשול',

ערב והעדים אין עוברין אלא משום 'לא תשימון עליו נשך'

תניא ר"ש: מלוי רבית יותר ממה שמרויחים - מפסידים, ולא עוד אלא שמשימים משה רבינו חכם ותורתו אמת. ואומרין: אילו היה יודע משה רבינו שיהיה ריוח בדבר לא היה כותבו.

ר"ד: מנין לנושה בחבירו מנה, ויודע שאין לו, שאסור לעבור לפניו - ת"ל 'לא תהיה לו כנשה'.

רבי אמי ורבי אסי: כאילו דנו בשני דינין, שנא' 'הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים'.

ריא"ר: כל מי שיש לו מעות, ומלוה אותן שלא בעדים עובר משום 'ולפני עור לא תתן מכשל,

ר''ל: גורם קללה לעצמו שנא' 'תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק'.

רבנן לרב אשי: מקיים רבינא כל מה דאמור רבנן.

שלח ליה ער''ש שישלח לו עשר זוז שהזדמן לי קרקע קטנה לקנות ושלח לו שישלח עדים ויכתוב שטר

שלח לו אפי' אני?

שלח לו כ''ש מר שטרוד בגירסא וישכח ואני וגורם קללה לעצמי.

ת"ר: שלשה צועקין ואינן נענין, ואלו הן: מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים, והקונה אדון לעצמו, ומי שאשתו מושלת עליו.

קונה אדון לעצמו א"ד: תולה נכסיו בנכרי א"ד: הכותב נכסיו לבניו בחייו,

א"ד: שרע לו בעיר זו ולא הולך לגור בעיר אחרת.

הדרן עלך איזהו נשך.

פרק שישי - האומנין

השוכר את האומנין והטעו זה את זה אין להם זה על זה אלא תרעומת.

שכר את החמר ואת הקדר להביא פרייפרין וחלילים לכלה או למת, ופועלין להעלות פשתנו מן המשרה, וכל דבר שאבד,

וחזרו בהן מקום שאין שם אדם, שוכר עליהן או מטען.

השוכר את האומנין וחזרו בהן ידם על התחתונה,

אם בעל הבית חוזר בו ידו על התחתונה.

כל המשנה - ידו על התחתונה, וכל החוזר בו - ידו על התחתונה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום