ביצה דף ח עמוד א

פרק ראשון

רב: דווקא בהוסק מערב יו"ט, אבל הוסק ביו"ט אסור.

ואם ראוי לצלות בו ביצה מותר ותנ"ה.

ר"י: ומכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בו כל צרכו.

מ"ז רבה: והוא שייחד לו קרן זוית.

והך דאין שוחטין כוי ביו"ט, ואם שחטו אין מכסין את דמו.

אין להוכיח דלא כר"י, דיקשה מדאין מכסה באפר כירה או בדקר נעוץ.

ואין לתרץ באין לו, דלא מיבעי לוודאי אלא אפי' לספק לא אמרי' דמשום שמחת יו"ט ישחוט ולא יכסה,

דהא סיפא דאם שחטו אין מכסין, מוכח דיש לו,

א. אלא רבא דאפר כירה מוכן לוודאי, ולא לספק,

ודחינן: דמצד חשש גומא או כתישה כר"א.

ב. אלא לא גזרו, דעשה דכיסוי דחי ל"ת דכתישה משא"כ בספק.

ומיירי דבזמן עקירת הלאו אינו מקיים העשה כסדין בציצית ומילה בצרעת. ואף כאן בזמן שכותש מכסה.

ודחי' דאכתי בסיפא משמע דמכסה.

ב. אלא רבא: לא מכסים, דאפר כירה, דעתו לוודאי, ולא לספק.

ולטעמו דהכניס עפר לכסות צואה מותר לכסות בו דם צפור.

דם צפור אסור לכסות בו צואה.

נהרבלאי: אפילו לכסות דם צפור מותר לכסות בו צואה.

במערבא: חלקו ריב"ח ור"ז: אי כוי כצואה או לא.

ומכאן תלמד דלרבא שכוי כצואה, דס"ל דם צפור אסור לכסות בו צואה.

ג. טעם שלא מכסים כוי, גזירה שיתירו חלבו.

אבל בחול, אומרים לו שמספק יטרח ויכסה.

תר"ז: לא רק כוי, אלא אף נתערב דם בהמה וחיה זב''ז אסור לכסותו ביו''ט.

ריב"י: אבל ביכול לכסותו בדקירה אחת מותר.

וקמ"ל דלא גזרי' דקירה אחת אטו שתי דקירות.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת ביצה · הדף היומי היום