ביצה דף י עמוד א

פרק ראשון

ג. אלא דקשיא מדלב"ש: אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר.

וב"ה: מתירין, אלמא: גבי שמחת יו"ט ב"ש: לחומרא, וב"ה לקולא.

ורמינהי: השוחט חיה ועוף ב"ש וכו' וע"ז ארי"ו: מוחלפת השיטה.

ודחי' א. דווקא בכיסוי הדם התירו ב"ש -דיש דקר נעוץ,

ב. דוקא כאן, התירו ב"ה -דיש תורת כלי עליו,

ד. אלא דקשיא: דלב"ש: אין נותנין את העור לפני הדורסן, ולא יגביהנו אא"כ יש עליו כזית בשר,(אלמא לחומרא) וב"ה מתירין (אלמא לקולא).

ורמינהי: השוחט חיה ועוף ביו"ט וכו' וע"ז ארי"ו מוחלפת השיטה

ודחי' א. דווקא בכיסוי דיש דקר נעוץ מוכן.

ב. דווקא בעור התירו ב"ה דראוי להשען עליו.

ה. אלא דקשיא דב"ש: אין מסלקין התריסין (לחומרא) וב"ה: מתירין אף להחזיר (לקולא)

ורמינהי: השוחט חיה ועוף ביו"ט וכו'.

ב"ש אב"ש: ל"ק, דשם יש דקר נעוץ, משא"כ כאן.

וב"ה אב"ה: קשיא! – ואהך ארי"ו: מוחלפת השיטה.

ודחי' דווקא כאן לב"ה דאין בנין וסתירה בכלים, משא"כ שם.

לב"ש: לא יטול אא"כ נענע מבעוד יום.

ולב"ה: עומד ואומר זה וזה אני נוטל.

רחב"א: מחלוקת בבריכה ראשונה, אי גזרי' שמא יחזור בו

ולכו''ע בבריכה שניה סגי באומר זה וזה אני נוטל.

ולב"ה יקשה דסגי שיאמר מכאן אני נוטל למחר.

ולב"ה: יש ברירה. כדחזי' במת בבית, ולו פתחים הרבה כולן טמאים,

נפתח אחד מהן, הוא טמא וכולן טהורין.

חשב להוציאו באחד מהן, או בחלון שיש בו ד' על ד"ט

- מצלת על כל הפתחים כולן.

לב"ש: והוא שחשב להוציאו עד שלא ימות המת,

ולב"ה: אף משימות המת. [דיש ברירה]

א. רבה: לטהר הפתחים מכאן ולהבא. ולמפרע אין ברירה.

ב. רבא: לעולם למפרע, וכאן הטעם: שמא יטלטל ויעזוב,

ונמצא מטלטל דבר שאינו ראוי לו.

והך דסגי בעומד ואומר זה וזה אני נוטל ואפי' שלא בדק,

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת ביצה · הדף היומי היום