ביצה דף ט עמוד ב

פרק ראשון

דמודים ב"ש וב"ה שמוליכין הסולם משובך לשובך. ונחלקו להחזיר.

בסולם של עליה לכו"ע: אסור.

רבי דוסא: מטהו מחלון לחלון. אחרים מרבי דוסא: אף מדדין בו.

א. להתיר טלטול, וא"ל אביהם: שיאסרו מה שהתירו.

הם סברו: מדלר"י לא חלקו, לת"ק חלקו, והכריעו כב"ה,

והוא א"ל: דר"י מפרש טעם ת"ק, ומוכח מדתני מוליכין הסולם משובך לשובך. ולא לשובך. והם סברו: אפי' לכמה שובכין.

ב. א"ד: שאמרו לו: שהתירו להטות סולם של עלייה

וסברו: דמאי דאסר ר"י, התיר רבי דוסא.

והוא א"ל: דלא היא, דמה שהתיר ת"ק, אסר רבי דוסא.

אלמא, גבי שמחת יו"ט- ב"ש:לחומרא, וב"ה: לקולא.

א. ויקשה דלב''ש: שוחט ביו''ט ומכסה, ולב''ה רק אם מוכן מבעו''י

- ארי"ו: מוחלפת השיטה.

ודחי' א. דווקא שם התירו ב"ש, דיש דקר נעוץ.

ב. דווקא כאן התירו ב"ה, דשובכו מוכיח עליו.

ב. אלא, טעם שהפך רי"ו המשניות

מהא דלב"ש: לא יטול הגוזלות מעיו"ט, אא"כ נענע מבעוד יום.

ולב"ה: עומד ואומר זה וזה אני נוטל.

אלמא: גבי שמחת יו"ט ב"ש: לחומרא וב"ה: לקולא.

ורמינהי: השוחט חיה ועוף ביו"ט! וע"ז ארי"ו: מוחלפת השיטה.

ודחי' א. ב"ש: הקילו רק במקום שיש דקר נעוץ,

ב. ב"ה: כאן דאיסור מוקצה סגי באומר זה אני נוטל.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת ביצה · הדף היומי היום