בכורות דף נד עמוד ב

פרק תשיעי

'צֹאן' משמע כל צאן אחד[דאפי' מתעשרים מכבשים על עיזים]

ואפי' ד'כל דגן' אחד- ומ"מ כתיב 'ראשיתם'

רבא: בלא ראשיתם גם, דגן למעוטי שאר מינים, משא"כ בצאן?

מתקיף רהבדר"נ: אימא לערבו לבקר בצאן!

א"ל מ"ז בדר"נ: לרבא יש לו גם העשירי.

א"ד: רבא בלא עשירי גם לא מצית אמרת בקר וצאן מתעשרין מזה על זה, שהוקש מעשר בהמה למעשר דגן, דממין על שאינו מינו לא.

והא רבא הוא ד'שָׁנָה' - לשנה הקשתיו ולא לדבר אחר! א. הדר בו רבא מההיא,

ב. אחת ממנו ר"פ אמרה.

מעשר בהמה מצטרף כמלא רגל בהמה רועה.

וכמה היא רגל בהמה רועה - ט"ז מיל,

היו בין אלו לאלו ל"ב מיל אין מצטרפין,

היו לו באמצע - מביא ומעשרן באמצע.

ר"מ אומר: הירדן מפסיק למעשר בהמה.

מה"מ מרב"ש: ד'עוד תעבורנה הצאן ע"י מונה, וקים לרבנן דשיתסר מיל קא שלטא בו עינא דרועה.

שלשים ושנים הוא דאין מצטרפין, הא בציר מכך - מצטרפין, והא קתני ט"ז מיל, יותר לא!

משום דבעי לשנות סיפא היו לו באמצע - מביא ומעשרן באמצע.

וכמה? רב: חמש מכאן וחמש מכאן וחמש מאמצע, דאלו חמש חזיא לכאן וחזיא לכאן.

ושמואל: אפי' חמש מכאן וה' מכאן ואחד באמצע, רואים לרועה כמאן דעומד כאן, וקוראים בו מונה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בכורות · הדף היומי היום