לאוקמי גירסאהדף היומיכל המסכתות

ברכות דף נ עמוד א

פרק שביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

שמואל: לעולם אל יוציא עצמו מן הכלל.

לכך בשלושה והוא אומר: אף ברכו, ומכל מקום נברך עדיף.

מרב: ששה נחלקין עד עשרה ובהכרח דנברך עדיף ומש"ה נחלקין ש''מ.

תנ"ה: בין שאמר ברכו בין שאמר נברך אין תופסין אותו על כך, והנקדנין תופסין אותו על כך.

ומברכותיו של אדם ניכר אם ת"ח.

רבי: ובטובו זה ת"ח, ומטובו זה בור.

אביי לר"ד: 'ומברכתך יברך בית עבדך לעולם' בשאלה שאני.

והך: דהרחב פיך ואמלאהו- בד"ת

רבי: בטובו חיינו זה ת"ח, חיים זה בור.

נהרבלאי שנו: להיפך ואין הלכה כן.

רי"ו: נברך שאכלנו משלו זה ת"ח, למי שאכלנו משלו הר"ז בור.

ר"א: והך: דלמי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו

שם מוכח מי עשה הניסים.

רי"ו: ברוך שאכלנו משלו זה ת"ח, על המזון שאכלנו זה בור.

רהבדר"י: דווקא בג' דאין שם שמים, אבל בעשרה מוכחא מילתא,

כדתנן: כענין שמברך עונין אחריו: ברוך ה' אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו.

ב. אחד עשרה, ואחד עשרה רבוא. – כר''ע

ולריה''ג: דלפי רוב הקהל מברכין, ד'במקהלות ברכו אלהים ממקור ישראל'.

ולר"ע: דאף עוברין שבמעי אמן אמרו שירה על הים, ולריה"ג: 'ממקור'.

רבא: הלכה כר"ע.

רבינא: לר"ח בבית ריש גלותא: שא''צ לחפש אחר מאה, דהלכה כר"ע.

רבא: כשאכלנו אצל ריש גלותא ברכנו ג' ג'. ולא עשרה שלא ישמע ויקפיד. ולא יכלו לצאת בברכתו שלא שמעו מחמת ריבוי האנשים.

רבה תוספאה: הקדים אחד מג' לברך, הם יוצאים בזימון שלו, והוא לא בשלהם, דאין זימון למפרע

רי"ש: ברכו את ה' המבורך

רב"פ: בביהכנ"ס דאבי גיבר, כשקרא בספר אמר: ברכו את ה', ולא אמר המבורך.

רעשו כולם שיגיד 'המבורך',

א"ל רבא: חרס שחור ל"ל למחלוקת. ועוד דהעולם נוהג כרי"ש

שלשה שאכלו כאחת אין רשאין ליחלק,

וכן ארבעה וכן חמשה.

ששה - נחלקין, עד עשרה.

ועשרה - אין נחלקין, עד עשרים.

שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד,

בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפין לזמון,

ואם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן.

לר"א: אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, וחכ"א: מברכין.

א. ה"ק: ג' שישבו לאכול כאחת, אף שכ''א אוכל מככרו אין רשאין ליחלק

כר"ה: שלשה שבאו משלש חבורות אינן רשאין ליחלק.

ר"ח: והוא שבאו מג' חבורות של ג' בני אדם,

רבא: ודווקא בלא זימנו עליהם, דבזימנו כבר פרח זימון מהם.

ומדתנן: מטה שנגנבה חציה, או שאבדה חציה,

או שחלקוה אחין או שותפין טהורה.

החזירוה מקבלת טומאה מכאן ולהבא.

ולא למפרע דכיון דחלקוה פרח לה טומאה, ה"נ כאן

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת ברכות · הדף היומי היום