ברכות דף נ עמוד א
פרק שביעי
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
שמואל: לעולם אל יוציא עצמו מן הכלל.
לכך בשלושה והוא אומר: אף ברכו, ומכל מקום נברך עדיף.
מרב: ששה נחלקין עד עשרה ובהכרח דנברך עדיף ומש"ה נחלקין ש''מ.
תנ"ה: בין שאמר ברכו בין שאמר נברך אין תופסין אותו על כך, והנקדנין תופסין אותו על כך.
ומברכותיו של אדם ניכר אם ת"ח.
רבי: ובטובו זה ת"ח, ומטובו זה בור.
אביי לר"ד: 'ומברכתך יברך בית עבדך לעולם' בשאלה שאני.
והך: דהרחב פיך ואמלאהו- בד"ת
רבי: בטובו חיינו זה ת"ח, חיים זה בור.
נהרבלאי שנו: להיפך ואין הלכה כן.
רי"ו: נברך שאכלנו משלו זה ת"ח, למי שאכלנו משלו הר"ז בור.
ר"א: והך: דלמי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו
שם מוכח מי עשה הניסים.
רי"ו: ברוך שאכלנו משלו זה ת"ח, על המזון שאכלנו זה בור.
רהבדר"י: דווקא בג' דאין שם שמים, אבל בעשרה מוכחא מילתא,
כדתנן: כענין שמברך עונין אחריו: ברוך ה' אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו.
ב. אחד עשרה, ואחד עשרה רבוא. – כר''ע
ולריה''ג: דלפי רוב הקהל מברכין, ד'במקהלות ברכו אלהים ממקור ישראל'.
ולר"ע: דאף עוברין שבמעי אמן אמרו שירה על הים, ולריה"ג: 'ממקור'.
רבא: הלכה כר"ע.
רבינא: לר"ח בבית ריש גלותא: שא''צ לחפש אחר מאה, דהלכה כר"ע.
רבא: כשאכלנו אצל ריש גלותא ברכנו ג' ג'. ולא עשרה שלא ישמע ויקפיד. ולא יכלו לצאת בברכתו שלא שמעו מחמת ריבוי האנשים.
רבה תוספאה: הקדים אחד מג' לברך, הם יוצאים בזימון שלו, והוא לא בשלהם, דאין זימון למפרע
רי"ש: ברכו את ה' המבורך
רב"פ: בביהכנ"ס דאבי גיבר, כשקרא בספר אמר: ברכו את ה', ולא אמר המבורך.
רעשו כולם שיגיד 'המבורך',
א"ל רבא: חרס שחור ל"ל למחלוקת. ועוד דהעולם נוהג כרי"ש
שלשה שאכלו כאחת אין רשאין ליחלק,
וכן ארבעה וכן חמשה.
ששה - נחלקין, עד עשרה.
ועשרה - אין נחלקין, עד עשרים.
שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד,
בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפין לזמון,
ואם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן.
לר"א: אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, וחכ"א: מברכין.
א. ה"ק: ג' שישבו לאכול כאחת, אף שכ''א אוכל מככרו אין רשאין ליחלק
כר"ה: שלשה שבאו משלש חבורות אינן רשאין ליחלק.
ר"ח: והוא שבאו מג' חבורות של ג' בני אדם,
רבא: ודווקא בלא זימנו עליהם, דבזימנו כבר פרח זימון מהם.
ומדתנן: מטה שנגנבה חציה, או שאבדה חציה,
או שחלקוה אחין או שותפין טהורה.
החזירוה מקבלת טומאה מכאן ולהבא.
ולא למפרע דכיון דחלקוה פרח לה טומאה, ה"נ כאן
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת ברכות · הדף היומי היום