ברכות דף מט עמוד ב

פרק שביעי

כשטעה ר"נ חזר לראש- דכך אר"ש מרב

והך דרב: דאומר ברוך שנתן היינו בלא פתח בהטוב והמטיב אבל פתח בהטוב והמטיב חוזר לראש.

שמואל: טעה ולא הזכיר של ר"ח בתפלה מחזירין אותו, בברכה"מ- אין מחזירין אותו. ולא ידע ר"א מדוע, וגם ר"ע שאל לר"נ ולא שמע משמואל,

ולבד אמרו דתפילה דחובה היא מחזירין אותו,

משא"כ ברכהמ"ז דאינו חובה - אין מחזירין אותו.

אבל: בשבתות ויו"ט דחייב לאכול אכן כרב דטעה חוזר לראש.

והך דר"ה מרב: דטעה אומר ברוך שנתן

מיירי: בלא פתח בהטוב והמטיב, אבל בפתח חוזר לראש.

משמע: דר"מ חשיב ליה כזית ור"י כביצה, וקשה: שמשמע להיפך

דתנן: מי שיצא מירושלים ונזכר שהיה בידו בשר קדש, אם עבר צופים שורפו במקומו, ואם לא חוזר ושורפו לפני הבירה מעצי המערכה.

עד כמה חוזרים? לר"מ: בכביצה. לר"י: בכזית!

א. רי''ו: מוחלפת השיטה

ב. אביי כאן: חלקו בקראי לר"מ: 'ואכלת' זו אכילה - בכזית, 'ושבעת' זו שתיה,

ולר''י 'ואכלת ושבעת שיש בה שביעה, והיינו כביצה.

שם: חלקו בסברא לר"מ: חזרתו כטומאתו -בכביצה

ולר"י: חזרתו כאיסורו- בכזית.

כיצד מזמנין?

בשלשה אומר: נברך, בשלשה והוא: ברכו,

בעשרה: נברך אלהינו, בעשרה והוא: ברכו.

אחד עשרה, ואחד עשרה רבוא,

במאה: נברך ה' אלהינו. במאה והוא: ברכו,

ובאלף: נברך לה' אלהינו אלהי ישראל, באלף והוא: ברכו,

ברבוא: נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו, ברבוא והוא: ברכו,

כענין שמברך כך עונים אחריו: ברוך ה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו,

ריה''ג: לפי רוב הקהל הם מברכים, דבמקהלות ברכו אלהים ה'.

ר"ע: מה מצינו בביהכנ''ס מרובים או מועטים אומר ברכו את ה'.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת ברכות · הדף היומי היום