ברכות דף מח עמוד א

פרק שביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

קטן פורח מזמנין עליו.

תנ"ה: קטן שהביא ב' שערות מזמנין עליו, ושלא הביא ב' שערות אין מזמנין עליו, ואין מדקדקין בקטן. - לאתויי קטן פורח.

ואין הלכה: ככל הני שמעתתא אלא כר"נ: קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו.

רבה שאל: לאביי ורבא בקטנותם: למי מברכין? אמרו לו: לרחמנא,

ורחמנא היכן? רבא: סימן לגג ואביי: יצא לחוץ וסימן לשמים,

א"ל רבה: שניכם תהיו רבנן, בוצין בוצין מקטפיה ידיע.

תשעה אכלו דגן ואחד אכל ירק

רב: מצטרפין. ואפי' שמנה ושבעה, וששה לא שאל דיש רוב,

ור"ז נצטער שלא שאל שמא בעי רוב הניכר.

ממתי יכול להוציא אחרים – מעשה דשמעון בן שטח

ינאי המלך והמלכה, אכלו לחם, וכיון שהרג לרבנן לא היה לו אדם לברך, השביעתו אשתו שתביא ולא יצערו, הביאה לאחיה-

שמעון בן שטח והושיבו בינו לבינה

א"ל: ראה כמה כבוד אני עושה לך,

א"ל: לא אתה מכבדני אלא התורה ד'סלסלה ותרוממך'.

א"ל: ראי שאינו מקבל מרות, וכשהביאו לו כוס לברך שאלם איך יברך ברוך שאכל ינאי וחביריו משלו? שתה הכוס והביאו לו כוס אחרת לברך. ושמעון בן שטח לעצמו עשה כן

דלרי"ו: לעולם אינו מוציא את הרבים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן.

והך דרשב"ג: דעלה והסב עמהם, אפי' רק טבל עמהם בציר, ואכל עמהם רק גרוגרת אחת מצטרף, אבל להוציא את הרבים יד"ח עד שיאכל כזית דגן. וכן אתמר מרבא

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת ברכות · הדף היומי היום