חולין דף קה עמוד ב

פרק שביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ריב"י מר' ינאי: לא שנו אלא שאין היד סולדת בהן, אבל היד סולדת בהן - אין נוטלין בהן;

ואיכא דמתני אסיפא, אחרונים אין נוטלין אלא בצונן, אבל בחמין לא,

• אריב"י מר' ינאי: לא שנו אלא שהיד סולדת בהן, אבל אין היד סולדת בהן - נוטלין, מכלל דראשונים - אע"פ שהיד סולדת בהן מותר.

• אמצעיים רשות, אר"נ: לא שנו אלא בין תבשיל לתבשיל, אבל בין תבשיל לגבינה - חובה.

אר"י בדר"ח: מפני מה אמרו מים אחרונים חובה - שמלח סדומית יש, שמסמא את העינים.

• אביי: ומשתכח כקורט בכור.

א"ל ראבד"ר לרב אשי: כל מלחא מאי? א"ל: לא מבעיא.

• אביי: מריש הו"א האי דלא משו מים אחרונים על הארץ משום זוהמא

אמר לי מר: משו2ם דשריא רוח רעה עלייהו.

ואמר אביי: בתחילה אמרתי לא ליקח שום דבר מן השולחן בשעה שאדם שותה שמא יארע דבר קלקלה בסעודה

אמר לי מר: משום דקשי לרוח צרדא[עילפון], ודווקא בלוקח ואינו מחזיר אבל במחזיר לית לן בה

ולא אמרן - אלא חוץ לארבע אמות, אבל תוך ארבע אמות - לית לן בה,

ולא אמרן - אלא מידי דצריך לסעודה, אבל מידי דלא צריך לסעודתא - לית לן בה;

מבר"א קפיד אפילו על מדוכה ומכתש של תבלינים - מידי דצריכי לסעודה.

• ואמר אביי: בתחילה אמרתי מה שמטאטאים פירורים משום ניקיון הבית ואמר לי מר משום שקשה לעניות

ואותו אחד שחיזר עליו שר של עניות ולא יכל לו שהיה זהיר מאוד בהך פירורים ופעם אחת כרך לפת בעשבים ואמר עכשיו וודאי יפול בידי, ברם אחר שאכל עקר לעשבים וזרק לנהר אמר ווי שהוציאני אותו אדם מביתו

• ואמר אביי: בתחילה חשבתי , הך שלא שתי קצץ משום מאיסות ואמר לי מר משום דקשי לכרסם

מישתיה - קשה לכרסם, מינפח - קשיא לרישא, מדחייה קשיא לעניותא, תקנתיה? לשקעיה שקועי;

לכרסם דחמרא שיכרא, דשיכרא מיא, דמיא לית ליה תקנתא, והיינו דאמרי אינשי: בתר עניא אזלא עניותא.

• ואמר אביי: בתחילה אמרתי האי דלא אכלי ירקא מכישא דאסר גינאה - משום דנראה כרעבתנות

אמר לי מר: משום דקשי לכשפים.

ר"ח ורבר"ה הלכו בספינה אמרה להו ההיא מטרוניתא: הושיבוני עמכם ולא הושיבוה אמרה לחש של כשפים אסרה לספינה, אמרו הן דבר והתירוה, אמרה להם מה אעשה לכם שלא מקנח בחרס ולא הורגים כינה במלבושיכם ואין מוציאין שום מאגודת ירק

• ואמר אביי: מתחילה אמרתי מה שלא אוכל ירק דנפל מהשולחן משום מאיסות

אמר לי מר: משום דקשה לריח הפה.

• ואמר אביי: מתחילה אמרתי מה שלא לישב תחת מרזב - משום שופכים,

אמר לי מר: משום דשכיחי מזיקין.

הנהו שקולאי דהוו דרו חביתא דחמרא, בעו לאיתפוחי, אותבוה תותי מרזיבא - פקעה,

באו לפני מבר"א אפיק שיפורי שמתיה, אתא לקמיה, א"ל: אמאי תעביד הכי? א"ל: היכי אעביד, כי אותביה באונאי? א"ל: את בדוכתא דשכיחי רבים מאי בעית? את הוא דשנית, זיל שלים!

א"ל: השתא נמי ליקבע לי מר זימנא, ואפרע, קבע ליה זימנא.

כי מטא זימנא - איעכב, כי אתא א"ל: אמאי לא אתית בזמנך? א"ל: כל מילי דצייר וחתים וכייל ומני - לית לן רשותא למשקל מיניה, עד דמשכחינן מידי דהפקרא.

ואמר אביי: מריש הוה אמינא, האי דשדי מיא מפומא דחצבא - משום ציבתא, אמר לי מר: משום דאיכא מים הרעים.

ההוא בר שידא דהוה בי רב פפא, אזל לאתויי מיא מנהרא - איעכב, כי אתא, אמרו ליה: אמאי איעכבת? אמר להו: עד דחלפי מים הרעים;

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום