חולין דף קו עמוד א

פרק שביעי

אדהכי חזנהו דקא שדו מיא מפומא דחצבא, אמר: אי הוה ידענא דרגיליתו למיעבד הכי לא איעכבי.

כי אתא ר"ד: מים הראשונים - האכילו בשר חזיר, אחרונים הוציאו את האשה מבעלה;

כי אתא רבין: ראשונים - האכילו בשר נבלה, אחרונים - הרגו את הנפש;

ארנב"י וסימניך: אתא רב דימי - אפקה, אתא רבין - קטלה;

ר' אבא מתני חדא מהני וחדא מהני לחומרא.

איתמר, חמי האור;

חזקיה אמר: אין נוטלים מהן לידים, ורי"ו אמר: נוטלין מהם לידים;

• ארי"ו: שאלתי את רבן גמליאל בנו של רבי, ואוכל טהרות, ואמר לי: כל גדולי גליל עושין כן.

חמי טבריא, חזקיה אמר: אין נוטלין מהם לידים, אבל מטבילין בהם הידים,

ורי"ו אמר: כל גופו טובל בהן, אבל לא פניו ידיו ורגליו.

השתא כל גופו טובל בהם, פניו ידיו ורגליו לא כ"ש?

אר"פ: במקומן לכו"ע לא פליגי דשרי, משקל מינייהו במנא - דכ"ע לא פליגי דאסיר,

כי פליגי - דפסקינהו בבת בירתא, מר סבר - גזרינן בת בירתא אטו מנא, ומר סבר - לא גזרינן.

כתנאי: מים שנפסלו משתיית בהמה, בכלים - פסולים, בקרקע - כשרין,

רשב"א אומר: אף בקרקע, טובל בהן כל גופו, אבל לא פניו ידיו ורגליו.

השתא כל גופו טובל בהן, כ"ש ידיו ורגליו אלא לאו - דפסקינהו בבת בירתא,

ובהא פליגי: דמר סבר - גזרינן בת בירתא אטו מנא, ומר סבר - לא גזרינן.

• ראב"א מרי"צ ב"א: נטילת ידים לחולין מפני סרך תרומה, ועוד משום מצוה.

אביי: מצוה לשמוע דברי חכמים,

רבא: מצוה לשמוע דברי ר"א בן ערך, ד'וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים',

אראב"ע: מכאן סמכו חכמים לנטילת ידים מן התורה.

א"ל רבא לר"נ: 'וידיו לא שטף במים' - ואחר שלא שטף - טמא.

ר"א מר"או: לא אמרו נטילת ידים לפירות אלא משום נקיות.

סבור: חובה הוא דליכא, הא מצוה איכא, א"ל רבא: לא חובה ולא מצוה אלא רשות;

ופליגא דר"נ דאר"נ: הנוטל ידיו לפירות - אינו אלא מגסי הרוח.

רבב'ח: היה לפני ר"רא ור"א הביאו לפניהם כלכלה דפירי, ואכלו ולא משו ידייהו, ולא יהבו לי מידי, ובריך חד חד לחודיה.

שמע מינה תלת; ש"מ אין נטילת ידים לפירות,

וש"מ - אין מזמנין על הפירות,

וש"מ - שנים שאכלו מצוה ליחלק.

תנ"ה: שנים שאכלו מצוה ליחלק, בד"א שהיו שניהם סופרים, אבל אחד סופר ואחד בור סופר מברך ובור יוצא.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום