גיטין דף לא עמוד ב

פרק שלישי

וקשה: דאם אבדו - חושש מעת לעת; למ"ד של הנחה,- צ"ל עד מעת לעת.

- ר"א: חלוקין חביריו על רבי אלעזר בן שמוע התנא,

דמקוה שנמדד ונמצא חסר, כל טהרות שנעשו על גביו למפרע,

בין ברשות היחיד בין ברה"ר - טמאות.

וקמ"ל: דחלוקין דטמאות למפרע, לאו מעת לעת הוא

תנא: בקידום של מוצאי החג של תקופה.

אבל אם נמשכה תקופת תמוז עד מוצאי החג אין היין צריך בדיקה

ר"י: בשלושה פרקים מוכרין את התבואה:

לפני הזרע, ובשעת הזרע, ובפרוס הפסח;

ובשלשה פרקים מוכרין את היין:

בפרוס הפסח, ובפרוס עצרת, ובפרוס החג, ושמן מעצרת ואילך.

הלכתא: רבא: לשותפין. מכאן ואילך רבא: כל יום זמנו הוא.

'ויהי כזרוח השמש וימן אלהים רוח קדים חרישית'

ר"י: כשמנשבת, עושה תלמים בים.

א"ל רבה: היינו: ד'ותך השמש על ראש יונה ויתעלף'?

אלא רבה: כשמנשבת, משתקת כל הרוחות מפניה.

והיינו: ד'אשר בגדיך חמים בשעה השקט ארץ מדרום'

א"ל האחד לשני: נקום מפניו שת''ח הוא! א''ל השני מפני בעל מחלוקת נעמוד?

אדהכי: בא אצלם. שאלם: במה עסקתם - אמרו לו: ברוחות,

אמר להם מרב: ד' רוחות מנשבות בכל יום, ורוח צפונית מנשבת עם כולן,

שאלמלא כן, אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת,

ורוח דרומית קשה מכולן, ואלמלא בן נץ מעמידה, מחרבת העולם כולו מפניה, ד'המבינתך יאבר נץ יפרש כנפיו לתימן'.

רבא הלך אצלו, ורנב"י לא, דשמא הוא מאנשי ריש גלותא, שרבא זקוק להם, אבל אני א''צ לו, וכשראה שזה רנב''ח הלך אצלו

ראה שרנב"י הוא: הלך אצלו, ורנב"י חשף זרועו ואמר 'רוח קדים מנשבת'

א. רב: אשה מפלת בו,

ב. ושמואל: אפי' מרגלית שבים מרקבת בו,

ג. ר' יוחנן: אפי' שכבת זרע שבמעי אשה מסרחת בו.

ארנב"י: ושלשתן מ'כי הוא בין אחים יפריא יבוא קדים רוח ה' ממדבר עולה

ויבוש מקורו' - של אשה, ויחרב מעיינו' -שכבת זרע שבמעיה.

אוצר כל כלי חמדה' - זו מרגלית שבים.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת גיטין · הדף היומי היום