הוריות דף ג עמוד ב
פרק ראשון
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
רבי יונתן: מאה שישבו להורות - אין חייבין עד שיורו כולן, שנא': 'ואם כל עדת ישראל ישגו', עד שישגו כולן, עד שתפשוט הוראה בכל עדת ישראל.
• ארהבדר"ה: ה"נ מסתברא, דבכל התורה כולה קיי"ל רובו ככולו, והכא כתי' כל העדה, הואיל וכך, אפילו הן מאה.
תנן: הורו ב"ד, וידע אחד מהן שטעו או תלמיד וראוי להוראה, והלך ועשה על פיהם, בין שעשו ועשה עמהן, ובין שעשו ועשה אחריהן, ובין שלא עשו ועשה ה"ז חייב, מפני שלא תלה בב"ד;
האי הוא דחייב, הא אחר פטור, ואמאי? הא לא נגמרה הוראה!
- הב"ע - כגון שהרכין ההוא אחד מהן בראשו.
• ת"ש: הורו ב"ד, וידע אחד מהן שטעו ואמר להן טועין אתם - הרי אלו פטורים;
טעמא דאמר להן טועין אתם דפטורים, הא שתיק חייבין וגמר לה הוראה, ואמאי? והא לא הורו כולן!
- אמרי: ה"נ כגון שהרכין בראשו.
מתיב רב משרשיא: סמכו רבותינו על דברי רשב"ג ועל דברי ר"א בר' צדוק, שהיו אומרים: אין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בה, ואראב"א 'במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו', והא הכא דכתי' הגוי כולו, ורובא ככולא דמי, תיובתא דר' יונתן תיובתא
והך ד'כל עדת' דקאמר רחמנא? ה"ק: אי איכא כולם - הויא הוראה, ואי לא - לא הויא הוראה.
• רבי יהושע: י' שיושבין בדין - קולר תלוי בצואר כולן. וקמ"ל דאפי' תלמיד בפני רבו
• ר"ה כשיצא לב"ד הביא עשרה תנאי דבי רב לפניו כדי שאם נטעה יתחלק העונש בין כולנו [נסורת קטנה]
• רב אשי כשהיו מביאים טריפה לפניו הביא עשרה טבחי ממחסיא ומושיב לפני כדי שאם יטעו ח"ו יתחלק עולם בין כולם
הורו ב"ד, וידעו שטעו וחזרו בהן, בין שהביאו כפרתן ובין שלא הביאו כפרתן, והלך ועשה על פיהן - ר' שמעון פוטר, ור' אלעזר אומר: ספק.
איזהו ספק? ישב לו בתוך ביתו - חייב, הלך לו למדינת הים - פטור.
אמר רבי עקיבא: מודה אני בזה, שהוא קרוב לפטור מן החובה.
אמר לו בן עזאי: מאי שנא זה מן היושב בביתו? שהיושב בביתו אפשר היה לו שישמע, וזה לא היה לו אפשר שישמע.
הורו ב"ד לעקור את כל הגוף, אמרו: אין נדה בתורה, אין שבת בתורה, אין עבודת כוכבים בתורה - הרי אלו פטורין.
הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת - הרי אלו חייבין.
כיצד? אמרו: יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור, יש שבת בתורה אבל המוציא מרה"י לרה"ר פטור, יש עבודת כוכבי' בתור' אבל המשתחוה פטור - הרי אלו חייבין, שנא': ונעלם דבר, דבר - ולא כל הגוף.
• אריא"ר רב: טעמא דר"ש- הואיל וברשות ב"ד הוא עושה.
• א"ד מריא"ראומר היה ר"ש: כל הוראה שיצאה ברוב צבור - יחיד העושה אותה פטור, לפי שלא ניתנה הוראה אלא להבחין בין שוגג למזיד.
והך דפר העלם דבר של צבור ושעירי עכו"ם לר"ש: בתחלה גובין עליהן,
ולר"י: מתרומת הלשכה הן באין
- אפי' דגבו לא הוי כהודע
- כגון שגבו סתם.
- כגון דלא הוה ליה במתא.
- רב כאידך תנא סבר, דתניא איפכא: לר"י: בתחילה גובין להן, ולר"ש: מתרומת הלשכה הן באין.
• תני: ר"מ מחייב, ור"ש פוטר, ר"א אומר: ספק, משום סומכוס אמרו: תלוי.
אמר ר' יוחנן: אשם תלוי איכא בינייהו.
א"ר זירא: משל דר"א למה הדבר דומה? לאדם שאכל ספק חלב ספק שומן ונודע לו, שמביא אשם.
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת הוריות · הדף היומי היום