כתובות דף יח עמוד א

פרק שני

ב. ולא נקט: מודה ריה"ו 'מנה לויתי ממך, ופרעתיו - נאמן'!

שרוצה לומר דבסיפא: 'יש עדים שלוה ממנו.. - לא נאמן' -

והרי המלוה חבירו בעדים - א"צ לפרעו בעדים.

ג. ולא נקט: מודה ריה"ו 'מנה לאביך בידי, ופרעתיו חצי - נאמן!

דלרבנן 'משיב אבידה' הוא, אף אם יש עדים שהלוהו,

ולראב"י 'חייב שבועה', אף אם אין עדים שהלוהו, כיון ש'מודה במקצת'!

דראב"י: מנה לאביך בידי, ופרעתיו חצי - נשבע על טענת עצמו,

וחכמים: כ'משיב אבידה' ופטור.

ויקשה: וכי ראב"י אינו סובר 'משיב אבידה'? שהרי אינו תובעו כלל!

ותירץ: בטוענו קטן [שתובעו שלא פרע לאביו], ולכן נחשב 'טענת עצמו' - כיון שהתובע קטן, [וכאן נשבעין על טענת קטן שבא מכח אביו גדול],

אבל אין להעמיד: רק בגדול, ד'טענת אחרים היא', אלא בתרוייהו,

וחלקו בדרבה: מפני מה מודה במקצת ישבע? חזקה אין מעיז פניו בפני בע"ח! וא"כ אינו 'משיב אבידה' שלא כפר בכולו,

ראב"י סובר: גם בבנו אינו מעיז - הלכך אינו 'משיב אבידה'.

ורבנן סוברים: בבנו מעיז - ומדלא העיז 'משיב אבידה' הוא.

ואם יש עדים שכתב ידם, או שיוצא ממקום אחר - לא נאמנים.

למסקנא, רישא דנאמנין: ב'אנוסין מחמת נפשות',

אבל 'אנוסים מחמת ממון לא', דאין משים עצמו רשע.

אבל בסיפא: אין נאמנין אף בנפשות -,

ד'כיון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד', דכנחקרה עדותן בב"ד.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת כתובות · הדף היומי היום