כתובות דף יט עמוד א

פרק שני

לר"מ: אין נאמנים לפוסלו, אף ברישא, וכדמפרש,

וחכמים: נאמנים, 'הפה שאסר הפה שהתיר' - תכ"ד - ואינו 'חוזר ומגיד'.

טעם ר"מ, בהו"א: פסולי עדות - מלוה מידק דייק, לא יחתים פסולים,

קטנים - 'חזקה אין חותמים אא"כ נעשה בגדול', ולא מחתימם,

אנוסין - יקשה: שודאי לא נאמר 'יהרגו ואל יחתמו שקר'!

אלא למסקנא: במודה לווה שכתבו וסובר 'מודה שכתבו א"צ לקיימו'.

ר"ה מרב: מודה בשטר שכתבו [אלא שטוען פרוע] - א"צ לקיימו.

א"ל ר"נ: גנובא ל"ל? אמור 'הלכה כר"מ' [וידעו דכיחידאה]!

ואני כרבנן: שצריך לקיימו, ולבאים לפני 'קודם קיימו השטר ורדו לדין'.

ר"י מרב: 'שטר אמנה הוא' - לא נאמן.

ויקשה: לוה - פשיטא, מלוה - תע"ב, עדים - אם כת"י יוצא ממק"א - פשיטא!

א. רבא: לוה, וכדר"ה מרב ד'מודה שכתבו - א"צ לקיימו'.

ב. אביי: מלוה, ובחב לאחרים, כדר"נ דנושה בחבירו וחבירו בחבירו..

ג. רב אשי: עדים, ואף אין כתב ידם יוצא ממקום אחר -

כיון שעוולה הוא להשהות אותו, לא נאמנים להיעשות רשעים.

כדר"כ: אסור לאדם שישהה שטר אמנה, 'אל תשכן באהליך עולה'.

ריב"ל: אסור לאדם שישהה שטר פרוע, 'אל תשכן באהליך עולה'.

מ"ד 'פרוע': כ"ש 'אמנה', מ"ד 'אמנה': אבל 'פרוע' משהה לתשלום סופר.

ר"א: אחר ל' יום - אסור להשהותו, 'אל תשכן באהליך עולה'.

א. ר"נ: עדים 'אמנה' או 'מודעא' - לא נאמנין, אין ע"פ מריע שטר.

ב. מבר"א: 'אמנה' - לא נאמנין אסור, 'מודעא' - נאמנין ניתן ליכתב.

איבעיא: 'תנאי', אם עוקרים השטר ולא נאמנים, או דבר אחר הוא?

ופשט ר"נ: דנאמנים, ולבאים לפני 'קודם קיימו התנאי ורדו לדין'.

ר"פ: שניהם מקיימים השטר, והאחד ש'תנאי' כבמקום שנים.

אבל לרהבדר"י: א"כ גם שניהם 'תנאי' - לא, ד'כחוזרים ומגידים',

ובהכרח: שעוקרים העדות ולא מיד, ונאמנים, וה"ה אחד. והלכה כמותו.

ת"ר: שנים חתומין על השטר ומתו, ובאו שנים ואמרו:

כתב ידם הוא, אבל אנוסים, קטנים, פסולי עדות היו - נאמנים,

ואם יש עדים שכתב ידם הוא - אין נאמנין.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת כתובות · הדף היומי היום