כתובות דף נח עמוד א

פרק חמישי

אביי: מחלוקת בבת כהן לכהן,

אבל בבת ישראל לכהן לכו"ע מחצה חולין ומחצה תרומה.

אביי: בארוסה מחלוקת, בנשואה לכו"ע מחצה חולין ומחצה תרומה. ותנ"ה

ריב"ב: נותנין לה שתי ידות של תרומה ואחת של חולין;

ר"י: נותן לה הכל תרומה, והיא מוכרת ולוקחת בדמים חולין;

רשב"ג: כל מקום שהוזכרה תרומה - נותנין לה כפלים בחולין.

ונפק"מ: [בין ר"י לר"ש] טירחא [למכור].

היבם אינו מאכיל בתרומה.- 'קנין כספו' והאי קנין דאחיו הוא.

עשתה ששה חדשים בפני הבעל. ואף דכ"ש בפני היבם זו ואצ"ל זו

לעולא, קמייתא דמשיגיע זמן שמא ימזגו לה כוס בבית אביה,

ובתרייתא משום סימפון,

רשב"י: נפק"מ עד שתכנס לחופה אם בדיקת חוץ שמה בדיקה

[דב"ד של אחרונים סברו דלא סגי בבדיקת קרובתיה אלא עד שיבדוק הוא עצמו]

המקדיש מעשה ידי אשתו -הרי זו עושה ואוכלת.

המותר – ר"מ: הקדש, רי'ו הסנדלר: חולין.

ר"ה מרב: יכולה אשה לומר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה.

שעיקר תקנת רבנן מזונות ותקנת מעש"י משום איבה לכך הרשות בידה

[והך דתקנו מזונות תחת מעשה ידיה! אימא: תקנו מעשה ידיה תחת מזונות.]

ואין להוכיח דמקדיש מעשה ידי אשתו עושה ואוכלת- דמיירי בשאינה ניזונת וקמ"ל אף למ"ד יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך, ה"מ בעבד כנעני דלא כתיב 'עמך',

אבל עבד עברי שכתוב בו עמך - לא, וכ"ש אשתו.

ר"ל: סיפא איצטריך: מותר דלר"מ: הקדש, ולרי"ו הסנדלר: חולין.

ופליגא דר"ל: דס"ל טעם דר"מ מתוך שיכול לכופה למעשה ידיה, נעשה כאומר לה יקדשו ידיך לעושיהם,

[דאין אדם מוציא דבריו לבטלה.[ולא מצד שיכול להקדיש דבר שלא בא לעולם]

ואף דלר"מ: מקדיש דבר שלא בא לעולם- מ"מ מכאן לא מוכרח,

דהאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר, שאשתחרר או את, לאחר שימות בעלך, אחותך, אחר שיחלוץ יבמך - דלר"מ מקודשת

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת כתובות · הדף היומי היום