כתובות דף נט עמוד א

פרק חמישי

מיירי במעלה מזונות, ולא מעה כסף לצרכיה,

רב ושמואל: הקדש לאחר מיתה, שתקנו מזונות תחת מעש"י, ומעה כסף תחת מותר, וכיון דלא נתן לה מעה כסף - מותר שלה;

ראב"א: תקנו מזונות תחת מותר, ומעה כסף תחת מעש"י,

וכיון דנתן לה מזונות, מותר שלו הוא ולכך, הקדש מחיים.

וחלקו: אם נלמד דבר השכיח מזונות מהשכיח, או דבר קצוב מע"י מקצוב מעה.

והך ד'תקנו מזונות תחת מעשה ידיה' אימא: תחת מותר מעשה ידיה.

והך ד'אם אינו נותן לה מעה כסף לצורכיה – מעש"י שלה! היינו מותר מעש'י שלה. והיינו דקתני משקל חמש סלעים שתי ביהודה [שהן עשר בגליל] לידע כמה מותר,

שמואל: הלכה כרבי יוחנן הסנדלר.

והך דלשמואל קונם שאני עושה לפיך – א"צ להפר,

ולר"ע יפר, שמא תעדיף עליו יתר מן הראוי לו,

ריב"נ: יפר, שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור

ואין לומר דהך דשמואל דאמר דהלכה כריב"נ היינו - להעדפה.

דא"ה שיאמר כך או דאין הלכה כת"ק או הלכה כר"ע,

ואין לומר דשאני קונמות דמתוך שאדם אוסר פירות חבירו עליו, אדם מקדיש דשלב"ל,

דאכתי מנין שיכול לאסור דשלב"ל על חבירו,

ואין לומר כרהבדר"י באומרת [לכי מגרשה] יקדשו ידי לעושיהם, דידים איתנהו בעולם.- דוכי יש דבר דאילו דעכשיו לא קדיש וקודם קדיש,

ואף דחזי' דלכשאקחנה ממך תיקדש מהני דווקא שם בידו להקדישה

ולא דמי ל'שדה שמכרת לכשאקחנה תיקדש דאינה קדושה',

דשם גוף ופירות אצל לוקח משא"כ כאן גוף בידה דאשה

ולא דמי ל'אומר לחבירו שדה זו שמשכנתי לך לכשאפדנה ממך תיקדש, דקדשה'.

דשם בידו לפדותה משא"כ אין בידה לגרש עצמה,

ולא דמי ל'אומר לחבירו שדה שמשכנתי לך לי' שנים לכשאפדנה ממך תיקדש דקדשה.

דשם לעשר שנים -בידו לפדותה, כאן אין בידה לגרש עצמה לעולם!

אלא אמר רב אשי: שאני קונמות, דקדושת הגוף נינהו;

וכרבא, הקדש, חמץ, ושחרור - מפקיעין מידי שיעבוד.

ולא הקדש מעכשיו שחיזקו רבנן לשיעבוד הבעל,

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת כתובות · הדף היומי היום