קידושין דף מב עמוד א

פרק שני

ולרבי יונתן: שדרש דרשה אחרת: 'ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל',

אתם ולא התורם את שאינו שלו, אימא אתם ולא שלוחכם קמ"ל

והלא רק אחד שוחט. אלא מכאן שכל ישראל יוצאים בפסח אחד

שליח א"א לילף ממנו דשאני דאית שותפות בגוייהו

למד: שליחות מ'ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית'.

[וא"ל דגם שם מצד שיש לו שותפות דאכתי תנהו ענין למקום דלא שייך.]

והך דרי"צ: דאיש זוכה, ולא קטן - ההוא 'מאיש לפי אכלו' נפקא.

ולא מיבעי: דשוחטין הפסח על היחיד -דס"ל כמ"ד אין שוחטין את הפסח על היחיד

ח. והא דר"ג מרב: מנין ששלוחו של אדם כמותו? ד'ונשיא אחד נשיא אחד ממטה',

שם לאו שליחות הוא - שהרי קטנים לאו בני שליחות

וכרב: 'ונשיא אחד נשיא אחד ממטה תקחו'. ליתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן, שב"ד מעמידין להם אפוטרופוס לחוב ע"מ לזכות.

ר"נ משמואל: יתומים שחולקין בנכסי אביהם, ב"ד מעמידים להם אפוטרופוס ובוררים להם חלק יפה, ואם הגדילו יכולים למחות.

ור"נ דידיה: אם הגדילו - אינם יכולים למחות, דא"כ, מה כח בית דין יפה.

והך דלחכמים: דשום הדיינים שפיחתו או הותירו שתות מכרן בטל,

ולרשב"ג: מכרן קיים דא"כ מה כח ב"ד יפה. ואר''נ: הלכה חכמים

שם מיירי בדטעו, ושמואל: בלא טעו, ויכולים למחות היינו ברוחות.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת קידושין · הדף היומי היום