קידושין דף מב עמוד ב

פרק שני

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

האחין שחלקו הרי הן כלקוחות, פחות משתות - נקנה מקח,

יתר על שתות - בטל מקח, שתות - קנה ומחזיר אונאה.

רבא: הא: דפחות משתות נקנה מקח,- רק כשלא מינה שליח,

אבל כשמינה שליח, אמר: שלחתיך לתקן ולא לקלקל.

ב. והא: דיותר משתות בטל מקח, רק כשלא אמר נחלק בשומת ב''ד

אבל אמר נחלוק בשומת ב''ד- מכרן קיים דתנן: שום הדיינים שפיחתו או הותירו שתות מכרן בטל, ולרשב"ג: מכרן קיים.

ג. והא: דשתות קנה ומחזיר אונאה, רק במטלטלי, אבל במקרקעי - אין אונאה לקרקעות.

ובמקרקעי רק כשבאו לחלוק ברווח, אבל לא כשחלקו במידה.

כרבה: כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין, אף פחות מכדי אונאה חוזר.

ד. והא דתנן: השולח את הבעירה ביד חש"ו פטור מדיני אדם וחייב בד"ש, שילח ביד פיקח - פיקח חייב. לא אמרי' שלוחו של אדם כמותו!

-שאני שם: דאין שליח לדבר עבירה, דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעים?

ה. והדתניא: שליח שלא עשה שליחותו שליח מעל, עשה שליחותו בעל הבית מעל

ולא אמרי' דאין שליח לדבר עבירה!

- דשאני: מעילה דלמדים 'חטא חטא' מתרומה, דמשוי שליח.

ולא לומדים ממנה: דמעילה ושליחות יד שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין.

שליחות יד אם חייב על מחשבה כמעשה

בש"א: לחייב על המחשבה כמעשה,- על כל דבר פשע

ובה"א: אינו חייב עד שישלח בו יד, ד'אם לא שלח ידו וגו'.

ב"ש לב"ה: 'על כל דבר פשע'- אף דאמר לעבדו ולשלוחו.

ולב"ש: דמוקמי לקרא במחשבה כמעשה לא לומדים משליחות יד

דמעילה טביחה ומכירה שני כתובים הבאים כאחד דאין מלמדין.

מעילה - הא דאמרן.

טביחה ומכירה ד'וטבחו או מכרו, טביחה כמכירה שע"י אחר,

ב' כתובין המרבים את השליח

דבי רי''ש: מ'או', דבי חזקיה מ'תחת'

-למ''ד מלמדין: כל התורה משחוטי חוץ 'דם יחשב לאיש ההוא'- ולא שלוחו

ולא מאלו: 'ונכרת האיש ההוא', אם אינו ענין לגופו תנהו ענין לכל התורה

ולמ"ד אין מלמדין: חד ההוא' למעט שנים שאוחזים בסכין ושוחטים.

וחד הוא - ולא אנוס, ולא שוגג, ולא מוטעה.

ואידך: מהוא ההוא. ואידך: הוא ההוא - לא דריש.

• והא דתני: האומר לשלוחו צא הרוג את הנפש - הוא חייב, ושולחיו פטור.

שמאי הזקן מחגי הנביא: שולחיו חייב, ד'אותו הרגת בחרב בני עמון'.

א. דב' כתובין הבאין כאחד מלמדין -והוא ההוא לא דריש.

ב. ההוא דריש - והך דחייב היינו בדיני שמים

וגם לת''ק חייב בד''ש , ונפק''מ דין גדול [כרוצח עצמו] ודינא זוטא,

ג. שאני דגילתה תורה 'אותו הרגת בחרב בני עמון'.

ואידך: הרי לך כחרב בני עמון, דאף אוריה החתי אי אתה נענש עליו.

דמורד במלכות היה שאמר אדוני יואב לפני המלך

• רבא: את"ל לשמאי: שני כתובים הבאים כאחד מלמדין, וההוא לא דריש,

מודה באומר לשלוחו צא בעול הערוה ואכול החלב שהוא חייב, ושולחיו פטור, שלא מצינו בכל התורה זה נהנה וזה מתחייב.

אם שליח נעשה עד

רב: שליח נעשה עד, חיזוק לעדות

דבי רבי שילא: אין שליח נעשה עד, דשלוחו של אדם כמותו, הו''ל כגופיה.

מיתיבי: אמר לשלשה צאו וקדשו לי האשה

לב"ש: אחד שליח ושנים עדים,

ולב"ה: כולם שלוחין הן, ואין שליח נעשה עד.

חלקו: בשלשה, אבל בשנים – לכו''ע לא!

דס"ל כר"נ: דלב"ש: שליח ועד אחד, ולב"ה: שליח ושני עדים,

וכדי שרב לא יהא כב"ש, -איפוך ב"ש לב"ה או איפוך רב לדר''ש

והלכה: שליח נעשה עד.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת קידושין · הדף היומי היום