קידושין דף מ עמוד ב

פרק שני

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ת"ר: לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי,

עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות,

עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע עצמו לכף חובה

ד'וחוטא אחד [חטא אחד] יאבד טובה הרבה,

ב. ראבר"ש: לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו,

עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו וכל העולם לכף זכות,

עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע עצמו וכל העולם לכף חובה,

- שנא': 'וחוטא אחד וגו', אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה.

ג. רשב"י: אפי' צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה איבד את הראשונות,

- שנא: 'צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו'.

ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירים לו שוב רשעו, ד 'ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו'.

ולא הוי כמחצה עונות ומחצה זכיות- כדר"ל דבתוהא על הראשונות.

כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ- לא במהרה הוא חוטא,

שנאמר: והחוט המשולש לא במהרה ינתק.

וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ -אינו מן היישוב.

למה צדיקים נמשלים בעולם הזה?

לאילן שכולו עומד במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה, נקצץ נופו - כולו עומד במקום טהרה, כך הקב"ה מביא יסורים על צדיקים בעולם הזה, כדי שיירשו העולם הבא, ד'והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד'.

ולמה רשעים דומים בעולם הזה?

לאילן שכולו עומד במקום טומאה ונופו נוטה למקום טהרה, נקצץ נופו - כולו עומד במקום טומאה, כך הקב"ה משפיע להן טובה לרשעים בעולם הזה, כדי לטורדן ולהורישן למדריגה התחתונה, ד 'יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות'.

וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד, נשאלה שאילה זו בפניהם:

תלמוד גדול או מעשה גדול?

נענה רבי טרפון: נענה ר''ט: מעשה גדול, נענה ר"ע: תלמוד גדול,

נענו כולם: תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה.

• רבי יוסי: גדול תלמוד שקדם לחלה מ' שנה, לתרומות ולמעשרות נ''ד שנה,

לשמיטים – ס''א, ליובלות – ק''ג שנה [דס"ל דיובל מתחילה משמט]

וכשם שהלימוד קודם למעשה, כך דינו קודם למעשה,

כדר"המ: אין תחילת דינו של אדם אלא על ד"ת ד'פוטר מים ראשית מדון'.

וכשם שדינו קודם למעשה, כך שכרו קודם למעשה,

שנא': 'ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו'.

כל שאינו לא במקרא ולא במשנה. א"ר יוחנן: ופסול לעדות.

ת"ר: האוכל בשוק – הר"ז דומה לכלב. וי"א פסול לעדות וכן הלכה.

דרש בר קפרא: הרגזן עולה בידו רק הרגזנות. ולאדם טוב מטעימים מפרי מעשיו.

וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ דור הנאה ממנו, שנא': 'ובמושב לצים לא ישב, מושבו מושב לצים'.

הדרן עלך האשה נקנית.

פרק שני - האיש מקדש

האיש מקדש בו ובשלוחו.

האשה מתקדשת בה ובשלוחה.

האיש מקדש את בתו כשהיא נערה, בו ובשלוחו.

א. האיש מקדש בו ובשלוחו

איצטריך רישא דבו ובשלוחו

כרב: שאסור לאדם שיקדש אשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, וכתיב: ואהבת לרעך כמוך.

ואיצטריך בה ובשלוחה דסיפא

דרב יוסף: שמצוה בה יותר מבשלוחה

כר"ס: חרך ראש הבהמה, ורבא מלח הדג לכבוד שבת

אבל לה אין איסור כר"ל: טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו.

ומדוייק כרב: דהאיש מקדש בתו כשהיא נערה ומשמע לא כשהיא קטנה

כרב: דאסור שיקדש בתו כשהיא קטנה, עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה.

שליחות מנלן?

דתניא: 'ושלח' - שהוא עושה שליח, 'ושלחה' - שהיא עושה שליח,

'ושלח ושלחה' - מלמד שהשליח עושה שליח.

ויצאה והיתה' - מקיש הוויה ליציאה שיכול לעשות שליח.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת קידושין · הדף היומי היום