קידושין דף לט עמוד א

פרק ראשון

מר בריה דרבנא: מתני לקולא: 'זה וזה יורד ולוקט, ובלבד שלא ילקוט ביד'.

לוי לשמואל: אריוך, ספק לי ואני אוכל.

ר"א ורב"ח: ספקו ספוקי להדדי.

חריפי דפומבדיתא: אין ערלה בחו"ל.

שלחה ר"י רי"ו. שלח לו: סתום ספק ואבד ודאה, והכרז על פירותיהן שטעונים גניזה,

וכל האומר אין ערלה בח"ל -לא יהא לו נין ונכד משליך חבל בגורל בקהל ה'.

והם סברו: כר"א הגדול: דאין ערלה בח"ל.

והך דאר"א: אף החדש - תני חדש

ר"א מרי"ו: ערלה בח"ל - הלכה למשה מסיני.

ר"ז לר"א והתניא: ספק ערלה בארץ - אסור, בסוריא מותר, - אישתומם כשעה חדא,

א"ל: ספק- מותר, ודאי- אסור.

ר"א מרי"ו: לוקין על הכלאים דבר תורה. – בהרכבת האילן.

והך: ד'הכלאים - מדברי סופרים -בכלאי הכרם.

כשמואל: ד'את חקתי תשמורו' - חוקים שחקקתי לך כבר,

'בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע'

מה בהמתך בהרבעה, אף שדך בהרכבה.

ומה בהמתך נוהג בין בארץ בין בח"ל, אף שדך גם בחו''ל.

והך: דשדך- למעט זרעים שבחו'ל

ר"ח ור"ע: הלכו בדרך וראו לאחד שזרע זרעים יחד, א"ל א' מהם: שינדהו,

והשיבו: לא מחוורים אצלך ההלכות שרק כלאי הכרם אסור בחול,

ועוד ראו: לאחד שזרע חיטה ושערה בין הגפנים א"ל א' מהם: שינדהו,

והשיבו: שהלכות כלאיים אינן מאירות לך

ולא סותר לרי''א: דעד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד

- דרב יוסף: מערב כמה זרעים וזרע בשדה [ולא בכרם].

והך: דהכלאים מדברי סופרים!

ל"ק: כלאי הכרם דבארץ אסורים בהנאה - בח"ל גם גזרו בהו רבנן,

כלאי זרעים דבארץ לא אסרו בהנאה - בח"ל גם לא גזרו רבנן.

ואין להוכיח מרב: שזרע גינה לתלמידים ערוגות ערוגות – משום עירובי כלאיים

דשם לא היה ד' על ד' רוחות ואחת באמצע,

אלא א. משום נוי, א"נ: משום טרחת השמש,

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת קידושין · הדף היומי היום