קידושין דף לז עמוד ב

פרק ראשון

רבי ישמעאל: למד מנסכים ד 'ביאה ומושב' – רק אחר ירושה וישיבה,

והך דא"ל ר"ע: הרי שבת ד'מושבות', וא"ל: שבת ק"ו היא, שיענהו: ביאה ומושב אמינא!

-ותירצנו: חדא ועוד קאמ"ל: חדא, דאנא ביאה ומושב קאמינא.

ועוד דאמרת: הרי שבת שנאמר בו 'מושבות', שבת - ק"ו היא.

וחלקו: לרי"ש: לא קירבו נסכים במדבר, ולר"ע: קירבו נסכים במדבר.

אביי: האי תנא דבי ר' ישמעאל מפיק מאידך תנא דבי ר' ישמעאל.

דתדר"י: הואיל ונאמרו ביאות בתורה סתם, ופרט לך הכתוב באחד מהן לאחר ירושה וישיבה, אף כל לאחר ירושה וישיבה.

ואידך?: משום דמלך וביכורים שני כתובים הבאים כאחד, אין מלמדין.

ולתדר"י צריכא: ביכורים אף דמיתהני - לאלתר.

מלך אף דדרכו לכבש - לאלתר.

ואידך: ק''ו ממלך דלכבש דאחר ירושה וישיבה

ותדר"י: אי כתב כן, הו"א מידי כחלה, קמ"ל.

והשתא דאמרת: חובת הגוף נוהגת בין בא"י בין בח"ל,

צריכא: מושב דשבת -שא''צ קידוש כבמועדות [דבענינא כתיב]

צריכא: מושב ד'חלב ודם' דאף שלא בזמן קרבן אסור [אף דבענינא כתיב]

צריכא: מושב ד'מצה ומרור' דאף שלא בזמן קרבן פסח.

צריכא: ביאה דתפילין ופטר חמור דעשה מצוה זו שבשבילה תיכנס לארץ.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת קידושין · הדף היומי היום