קידושין דף נד עמוד ב

פרק שני

עולא מבר פדא: מר"מ: הקדש, במזיד מתחלל, ולא בשוגג, ומתחלל רק לענין אכילה.

ר"נ מראב"א: הלכה כר"מ במעשר, הואיל וסתם לן תנא כותיה.

והלכה כר"י בהקדש, הואיל וסתם לן תנא כותיה.

• כר"מ במעשר: כרם רבעי - ב"ש: אין לו חומש ואין לו ביעור, דלא גמרי ממעשר.

וב"ה: יש לו דגמרי קודש ממעשר דיש לו חומש וביעור

ב"ש: יש לו פרט ויש לו עוללות, ולב"ה: כולו לגת.

וב"ה דכמעשר דס"ל כר"מ, דלר"י אמאי כולו לגת הא מעשר ממון הדיוט הוא

הלכה כר"י בהקדש: דשילח ביד פיקח ונזכר קודם שהגיע לחנווני חנווני מעל לכשיוציא

והך: דהפודה מעשר שני שלו - מוסיף עליו חמישיתו, בין משלו בין שניתן לו במתנה.

-לא: כר''י אלא כר''מ ואפי' דממון גבוה הוא כאן מיירי דיהיב בטיבליה,

וס"ל: וס''ל: מתנות שלא הורמו, כמי שלא הורמו דמיין.

והך: דהפודה נטע רבעי שלו מוסיף חמישיתו, בין משלו בין שניתן לו במתנה

לעולם כר"מ ומיירי שהביא כשהוא סמדר,

ודלא כרבי יוסי דסמדר אסור מפני שהוא פרי

• והך: דמשך הימנו מעשר בסלע, ולא הספיק לפדותו עד שעמד בשתים - נותן סלע ומשתכר בסלע, ומעש"ש שלו.

כר"י דאי כר"מ הא ונתן את הכסף וקם לו, וכאן חד סתמא וכאן תרי סתמא

ואכתי הלכה: כר"מ הואיל ותנן [סתמא] בבחירתא כוותיה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת קידושין · הדף היומי היום